בנק הפועלים, טבעול ומי שביניהם – ראיון עם אחי הגדול

מאת: יערה שבו

אני יודעת למה בחרתי ללמוד מנהל עסקים, בין השאר כי אתה למדת את זה. אבל למה אתה בחרת?

התחלתי ללמוד מנהל עסקים כי חשבתי שזהו בסיס מאוד טוב ל"פשוט לעשות עסקים". לא רציתי ללמוד כלכלה כי ידעתי שבאוניברסיטה, גם אם הלימודים ממוקדים, לומדים בעיקר קפיטליזם ביריעה מאוד מצומצמת. במנהל עסקים הקרקע שאתה מקבל היא יותר רחבה, וזהו בסיס טוב ונכון להמשך.

 

בסוף התואר התחלת לעבוד כסגן מנהל לקוחות באגף העסקי בהנהלת בנק הפועלים. למה?

במהלך ה-BA אימנתי כדורסל ב'הפועל ירושלים' וחילטרתי כברמן. בבנק התחלתי לעבוד באמצע סמסטר ב' של שנה ג'. בהתחלה לא רצו לקבל אותי (מקבלים רק בוגרים) אבל עברתי שלושה שלבי מיון, התחייבתי לממוצע סופי והתחלתי לעבוד. זו הייתה תקופה עמוסה – החברה, הלימודים והכדורסל היו בירושלים והמשרה המלאה הייתה בשפיים. קורס ההכנה היה מאוד אינטנסיבי, החל מקריאת תכנית עסקית והבנתה ועד לבסיס מערכת הבנקאות בישראל ומתן אשראי.

 אני מאמין שמימון הוא הבסיס לכל, מבחינת שרשרת הערך של החברה. חשבתי שהתפקיד יאפשר לי ללוות הרבה מאוד עסקאות בכל מיני ענפים במשק, להכיר קשת רחבה של אנשים בכירים- מנהלי שיווק, יזמים, חברי דירקטוריון, מה שבאמת קרה. עם כל הקושי שהיה לי, היום אני יודע איך להגיש בקשה שבסופה, תקבל 150 מיליון שקלים פרוסים לעשרים שנה.

 

שנינו גדלנו בחממה הירושלמית, כשאני טסתי לטיול שלי אתה גם עברת לחו"ל- לתל אביב…

פשוט הייתי בשוק. האנשים אחרים, הקצב אחר, הדיבור. יש לחלוטין בועה בתל אביב של אנשים שעסוקים בעצמם ופחות מסתכלים מסביבם, ואתה צריך להתאים את עצמך כי אחרת אתה מחוץ למשחק. בהתחלה שנאתי כל רגע, אני מודה, בירושלים חיים יותר בסובלנות. בתל אביב לכאורה אפשר לחיות יותר בקלות כהומו או עוף מוזר, אבל זו לא קבלה אלא פשוט התעלמות. כשהכרתי את תל אביב יותר לעומק, רווח לי, כי הבנתי שבתל אביב כל אחד יכול למצוא את עצמו- את הבר שהוא מתחבר אליו, מסלול הריצה שמתאים לו, דבר שחסר לאנשים בגילנו בירושלים.

התואר השני- תובנות וביקורת

אחרי התואר הראשון לקחתי שנה הפסקה והתחלתי MBA. קריטי לעשות הפסקה בין התארים כדי לאפשר למוח להטמיע את כל מה שנלמד בתואר הראשון ולהבין איך הדברים מיושמים. אפילו אם עובדים בחברות קטנות מקבלים כלים משמעותיים וישימים.

בחרתי התמחות ראשית בשיווק והתמחות משנית במימון. כעת, כשאני על סף סיום התואר, אני יכול לומר שרמת הידע של המרצים מאוד גבוהה. זהו ידע שמגיע מהזווית האקדמית ומהזווית הפרקטית – אנשים שליוו חברות כיועצים או עבדו בהן. בנוסף, ברוב הקורסים דורשים 100% נוכחות והשתתפות. גם אם זה לא פופולארי, אני  מאמין שאפשר להשיג הרבה יותר מתואר אם נוכחים בו.

יחד עם זאת, כל העבודות נעשות בקבוצות של החל מזוגות ועד שישיות (אין אפשרות להגיש לבד), כדי שהמרצים יבדקו פחות. זה גורם לכך שחלק מהאנשים לא עושים כלום. לדעתי, התואר לא מספיק אקטואלי, לדוגמה על המשבר של 2008 לא למדתי שיעור משמעותי אחד, וחלק גדול מהחומרים הם בני 35 שנה.

לדעתי תנאי סף ל-MBA חייב להיות לפחות שנתיים של ניסיון עסקי, ככה זה בארה"ב ובמרכז הבינתחומי למשל. תנאי הקבלה נכון להיום פוגעים ברמה של התואר. ילדה בת 24 (רק לשם הדוגמה), שלא עשתה מפה תפיסתית או פתחה דו"ח עסקי מימיה, באה ללמוד איך הדוחות הכספיים של אמאזון נראים. היכולת שלה להסיק מסקנות הרבה יותר נמוכה מהיכולת שלי, כמו גם היכולת שלה לאתגר את המרצה ואת הכיתה.

  "זה לא יזים..  "

בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה לעזוב את הבנק. חשבתי שבבנק תרבות העבודה שואפת לבינוניות – לא מתחשבים בניתוח העסקה עד הסוף, לפעמים "מחליקים" את תנאי העסקה אם הטייקון שעומד מאחוריה מספיק משמעותי. תרבות הבנק במהותה היא של עובדי מדינה – משעה שמונה עד שלוש. זו תרבות שמגיבים בה, אין צורך בראש גדול, לא יוזמים עסקאות, לא מנסים להיות שותפים של הלקוח, שזו התפיסה שלי. כשניסיתי ליזום, נתקלתי במשפטים כמו "זה לא יזים", קשיי בירוקרטיה וכו'.

 

ואז התחלת לחפש עבודות בתחום השיווק, היום אתה מנהל מותג טבעול, למה?

אני מסתכל עשר שנים קדימה. לקראת גיל 40 אני רוצה להיות מנכ"ל של חברה, לפחות בסדר גודל בינוני. בשביל להגיע לזה, אני חושב שאני צריך להבין בכמה תחומים. מנכ"ל טוב לא יכול לבוא רק ממקום של שיווק או של משפטן. חיפשתי מקום שאוכל להמשיך ללמוד בו איך מתמודדים עם עולם העסקים. במובן הזה, העבודה באוסם והתפקיד שלי בפרט מממשים אחד לאחד את הלימודים באוניברסיטה – אני עושה סגמנטציה, מפות תפיסה, השקת מוצרים חדשים, הובלת R&D. מנהל מותג הוא לא תפקיד שיווקי לחלוטין, יש בו גם אלמנט אנליטי וכספי. אנחנו מקבלים המון מידע מחברות על מנת לנתח את נתח השוק הכמותי והכספי שלנו, ולכן מוכרחים לדעת להוציא תובנות ממספרים.

אני מאוד נהנה מהעבודה בטבעול, מהקצב הגבוה ומהאפשרות ליזום ולפעול. אם יהיה לי רעיון למוצר, אני אזכה לתרגם אותו לאבטיפוס ממשי שנוכל לבחון. אבל, בסופו של יום, זה שניצל… התרומה שלי לרווחתי כאדם או לחברה היא לא גבוהה, לכן בשנה הבאה אני חוזר לאמן כדורסל ("עוצמה מודיעין" כבוד).

 

טיפ לסיום- אני חושב שבחמש השנים הראשונות אחרי התואר, צריך להשקיע בלהמשיך וללמוד. להסתכל על העבודות הראשונות אחרי הלימודים כהתמחות. הבנק מבחינתי היה התמחות בכסף, מימון, העבודה באוסם היא מבחינתי התמחות בשיווק, לפחות לשנתיים הבאות.

אהבתם? עזר לכם? תעבירו את זה לחברים! אפשר לשתף את הכתבות באימייל, בפייסבוק או בטוויטר – פשוט לחצו על הכפתור "שתפו" למטה ובחרו באפשרות המועדפת.

טוב שיש מגדל מאחוריך

מאת: דניאל סרוסי

איור: אור רייכרט

ענת לוין, 47, הגיעה לחברת הביטוח מגדל בשנת 2000. כעבור שנתיים מונתה למשנה למנכ"ל ומנהלת חטיבת ההשקעות והאשראי של קבוצת מגדל. במסגרת תפקידה הייתה לוין אחראית על נכסים בהיקף של כ-100 מיליארד שקל ולמעשה ניהלה את כספי החיסכון של יותר מ-40% מביטוחי המנהלים ו-25% מקרנות הפנסיה בישראל.

לוין נחשבת כיום לאישה החזקה ביותר בשוק ההון הישראלי. רבים מייחסים לה את התפתחותה המהירה של קבוצת מגדל. לאחרונה היא סיימה את תפקידה במגדל והתמנתה למשנה למנכ"ל בנק הפועלים ואחראית על המסחר בבנק.

על העבודה במגדל

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?

את הגיוון ואת המורכבות. אנחנו מנהלים מעל מאה מיליארד שקל ועוסקים במגוון עולמות תוכן:  נדל"ן, אשראי, מטבעות, שוק ההון ואפילו פירוק חברות. התחום כולו מאוד מתפתח ואנחנו למעשה בונים כיום את התשתית לעולם הביטוח והפנסיות בעוד עשר שנים.

מה היית מגדירה בתור רגע השיא שלך בקריירה?

אני מקווה שהשיא עוד לפני.

והרגע הקשה ביותר?

גם כזה אין ממש. הרגעים הקשים מאתגרים ומהווים הזדמנות. במשבר הפיננסי האחרון הגעתי לעבודה עם שמחת חיים שלא הייתה לי שנים, כי זו הייתה הזדמנות לעשות דברים חדשים ולחשוב אחרת. אם כבר, הקושי נמצא בבית.

כלכלת בית

איך באמת מנהלים קריירה ובמקביל מתפקדים כאמא?

עושים ויתורים. כמו בכלכלה, לכל דבר יש עלות אלטרנטיבית. צריך לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל את זה שאי אפשר להיות למופת בכל התחומים. הילדים שלי יודעים שאם הם יתקשרו אני אענה להם גם אם אני באמצע פגישה. מצד שני, הם יודעים להתקשר רק כשהם באמת צריכים אותי ואם הם סתם רוצים לקשקש הם שולחים הודעת SMS ואני חוזרת אליהם.

מתיאוריה לפרקטיקה

ענת התחילה את דרכה הארוכה בין כותלי האוניברסיטה העברית, שם עשתה תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, ולאחר מכן המשיכה לתואר שני במנהל עסקים.

האם את מתגעגעת לחיים הסטודנטיאליים?

כסטודנטית הייתי תלמידה טובה, לעומת התיכון, אז הראש שלי היה בעיקר בצופים. אהבתי את האוניברסיטה והשיעורים עניינו אותי, שיעורים כמו שיווק, חקר ביצועים וכמובן מאקרו כלכלה.

איך היה המעבר ל"עולם האמיתי"?

האמת שבהתחלה חלמתי בכלל על תחום הפרסום, רציתי להיות תקציבאית. הסתבר שלא הייתי מוצר אטרקטיבי מספיק עבור המעסיקים והתקשיתי למצוא עבודה למרות הציונים הטובים. מצאתי את עצמי עובדת בחברת כוח אדם, שם החזקתי מעמד בדיוק חודשיים, עד שחברה שלי הציעה שאשלח קורות חיים לבנקים ולבתי השקעות. בראיון הראשון אמר לי המראיין, שלא אנקוב בשמו מאחר והוא עדיין בכיר בתעשייה, שאין לי סיכוי להצליח. בראיון השני, בחברה בת של בנק לאומי, הציעו לי להיות עוזרת למנהל התיקים.

ואיך הייתה העבודה הראשונה?

לא קלה. השכר הראשון שלי היה 1900 ₪ ולא כיסה אפילו את הוצאות המטפלת. העבודה הייתה במרחק נסיעה של שעה וחצי מהבית ואני זוכרת שבהתחלה הייתי מנצלת את הזמן כדי להבין את הקשר בין תשואת איגרת החוב לבין המחיר שלה בשוק.

צורת חשיבה על פני ניסיון

הכי חשוב ללמד דרך וצורת חשיבה; איך לפרק בעיות מורכבות, איך לשלב עולמות תוכן על מנת להגיע לתוצאה. בסופו של דבר אלה הדברים שיעזרו לך בעתיד.

במהלך השנה האחרונה הוצע ללוין להתמנות לתפקיד המפקח על הביטוח במשרד האוצר, אך היא סירבה בנימוק כי לפי שעה החליטה להמשיך ולתרום מיכולותיה למשק הישראלי, שלא במסגרת תפקיד ממלכתי.

אם היו מציעים לך ללמד קורס אחד באוניברסיטה, במה היית בוחרת?

הנושא פחות חשוב, הכי חשוב ללמד דרך וצורת חשיבה; איך לפרק בעיות מורכבות, איך לשלב עולמות תוכן על מנת להגיע לתוצאה. בסופו של דבר אלו הדברים שיעזרו לך בעתיד.

אם היית יכולה לחזור בזמן, מה היית משנה?

הייתי נוסעת לעשות דוקטורט בחו"ל כמו שהמרצים שלי המליצו. לימודים בחו"ל זו חוויה תרבותית, שחשובה במיוחד בעולם גלובלי כמו שלנו. מי שלמד בחו"ל מקבל כלים שונים המייחדים אותו בשוק הישראלי.

מה חשוב יותר לדעתך, ציונים גבוהים או ניסיון תעסוקתי?

ניסיון מקנה יתרון לטווח הקצר, אבל לטווח הארוך חשוב למצות את החוויה הסטודנטיאלית. זו תקופה מדהימה, אתה נותן למוח לחקור ולפרוץ למקומות אחרים, אתה מתפתח חברתית, מכיר אנשים ומבלה. כעובדת בחברת ביטוח אני רואה איך תוחלת החיים שלנו הולכת ומתארכת, אז לדעתי זה לא נורא לדחות את הכניסה למעגל העבודה בשנה-שנתיים.

מה שאיפותיך לעתיד?

השאיפה שלי היא שתמיד יהיה לי הדחף והרצון ללמוד ולהתפתח. היעדר רעב, סקרנות ללמוד והבנה מעמיקה מנעו מאיתנו לרדת לשורשם של המכשירים המורכבים שגרמו למשבר הפיננסי האחרון. העולם הוא דינמי ומלא הזדמנויות, בשביל לנצל אותן בתבונה תמיד צריך להיות מוכנים ללמוד ולהפעיל את ההיגיון.

לימודים בחו"ל זו חוויה תרבותית, שחשובה במיוחד בעולם גלובלי כמו שלנו. מי שלמד בחו"ל מקבל כלים שונים המייחדים אותו בשוק הישראלי.