מהאקדמיה לייעוץ עסקי: הקליניקה העסקית מסכמת שנה מוצלחת / מערכת ה- Bizzone

בשנים האחרונות, הולכת וגוברת ההכרה בחשיבותו של תחום הייעוץ האסטרטגי הן בקרב חברות פרטיות והן בקרב גופים ממשלתיים. עדות לכך ניתן לראות במעורבותi של חברות ייעוץ פרטיות בהובלת תהליכים אסטרטגיים במשרדי ממשלה, וכן בעובדה שכמעט כל החברות המובילות במשק מסתייעות בשירותיהן של חברות אלו. בין החברות הפועלות בארץ ניתן למצוא את BCG ו-Mckinsey, שתיים מתוך שלוש חברות הייעוץ המובילות בעולם, וגם חברות ישראליות, כגון שלדור, TASC ורבות אחרות. חברות אלו מצליחות לגייס לשירותיהן סטודנטים מוכשרים ממגוון רחב של תחומים, הודות לשכר מפתה ולאפשרות לעבוד ישירות מול מנכ"לים של החברות המובילות במשק הישראלי.

לאור המקום המרכזי שתופסות חברות הייעוץ במגזר העסקי ובאופק הקידום שהן מציעות לבוגרי תואר ראשון, הייתה זו רק שאלה של זמן עד שבתי הספר למנהל עסקים בישראל יאפשרו לתלמידיהם להתנסות ממשית בתחום. ואכן, בשנה האחרונה, הוקם באוניברסיטה העברית מיזם "הקליניקה העסקית", המוכר כקורס סמינריון לתלמידי שנה ג', שבמסגרתו מלווים צוותים של סטודנטים, בחניכת יועצים אסטרטגים מ-BCG ומ-KPMG, עסקים קטנים ובינוניים בירושלים, ומתווים להם תכנית לצורך ביצוע מהלכים אסטרטגיים בעסק.

צוותי KPMG הקליניקה העסקית

צוותי KPMG הקליניקה העסקית

כך למשל מספר אדם ערוסי, שהשתתף השנה בקורס: "אני והצוות שלי, בליווי תומר, היועץ מ-KPMG, עבדנו מול מנכ"ל של סטארט-אפ ירושלמי. הם נמצאים בשלבי סיום פיתוח המוצר שלהם ופה בדיוק אנו השתלבנו. ביצענו עבור החברה תכנית עסקית מלאה, שכללה מחקר וניתוח שוק, כתיבת מודלים עסקיים אפשריים ובדיקת היתכנות למודל עתידי. אני לא חושב שאף אחד מהצוות שלי האמין שנגיע לתוצר סופי כל כך מוצלח! גם מנכ"ל החברה, שבתחילה לא התלהב במיוחד מהרעיון, היה מרוצה מאוד מהתוצר, והתאכזב שהפרויקט הגיע לסיומו כל כך מהר. ללא ספק זו הייתה אחת החוויות המוצלחות שעברתי במהלך התואר."

לא רק הסטודנטים בלבד הם שיצאו נשכרים, אלא גם העסקים הירושלמיים שנבחרו לקחת חלק בשנה הראשונה של הקורס. מתוך 60 עסקים שהגישו את מועמדותם השנה נבחרו רק שמונה. כל אחד מאותם עסקים קיבל צוות של חמישה סטודנטים ויועץ אסטרטגי מאחת הפירמות שמלוות את הפרויקט. אם היו בוחרים העסקים הנבחרים לשכור את שירותיה של חברת ייעוץ, היו נאלצים להיפרד מסכום לא מבוטל של כסף. לכן אפשר להבין מדוע היו כל כך מרוצים בעלי העסקים והמנכ"לים לקבל את שירותי הייעוץ של הקליניקה העסקית בחינם. אך לא רק הפן הכספי הותיר רושם חיובי. כל העסקים שליוותה השנה הקליניקה הביעו שביעות רצון מהתוצר שקיבלו. חלק מהמנכ"לים אף העידו כי הם כבר מחכים לשנה הבאה כדי להגיש את מועמדותם בשנית.

ישי נדל, יועץ בפירמת KPMG סומך חייקין

ישי נדל, יועץ בפירמת KPMG סומך חייקין

על איכות הקורס מספר ישי נדל, יועץ ב-KPMG שליווה שני צוותים במהלך השנה: "אמנם ידעתי לאן אני נכנס, אך לא ידעתי לאן זה יתפתח ברמת הרלוונטיות לעסקים, בערך המוסף של התכנית ובאיכות התוצר שנוכל לתת להם. לכן, הופתעתי מאוד לטובה, גם מרמת התכנית וגם מרצינותם של הסטודנטים. אני יכול לומר שנתנו ערך מוסף משמעותי לעסקים ואני בטוח שגם הם חושבים כך, ועל אף שהם בוודאי לא הגיעו עם ציפיות גבוהות, הם בהחלט הופתעו לטובה".

במהלך השנה, הציגו הסטודנטים את תוצרי עבודתם בפני המנכ"לים של BCG ו-KPMG וזכו לקבל הן משוב רציני על עבודתם והן חשיפה ישירה לאנשי המקצוע המובילים בתחום. כל זאת בנוסף לניסיון המקצועי שרכשו הסטודנטים במהלך השנה בעבודה מול העסקים. "אני צופה שבוגרים רבים שלנו ישתלבו בחברות הייעוץ המובילות", אומר אלעד טפיארו, ממקימי הקליניקה העסקית, "יש לנו בוגר אחד שכבר התקבל לחברה מובילה ועוד כמה שנמצאים בשלבי מיון מתקדמים. מעבר לכך, היועצים בחברות שאנו עובדים איתן אמרו לנו שהם שמו עין על כמה סטודנטים – עובדה לא מפתיעה בהתחשב בחשיפה שלה זכו הסטודנטים במהלך השנה".

בחודש הקרוב תסתיים שנת הפעילות הראשונה של הקליניקה העסקית, שבה השתתפו 40 סטודנטים שנה ג' ממנהל עסקים ו-8 עסקים ירושלמים. את התוצרים הסופיים יציגו הסטודנטים בעוד שבועיים בטקס בעיריית ירושלים בפני ראש העיר ניר ברקת ונציגי חברות הייעוץ. ההשתתפות בקליניקה העסקית בשנה הבאה תהיה פתוחה בפני סטודנטים שנה ג' שיעברו את תהליך המיון.

ראיון עם הכלכלן שלמה מעוז / תמיר גדליה

כשהגעתי לבית קפה התל אביבי לראיין את מעוז, ידעתי שיהיה מעניין. חוץ מהידע והדעות שלו בכלכלה ומדינה, אין הרבה אנשים שאומרים את הכל בפנים גם אם זה גורם לנו לזוז באי נוחות על הכיסא. ההיכרות של הציבור הרחב עם מעוז החלה לאחר שפוטר מתפקיד הכלכלן הראשי של "אקסלנס נשואה" בעקבות ההתבטאות המפורסמת "לאומי הוא בנק של לבנים", שהפתיעה את הציבור אשר לא רגיל לשמוע מילים כאלו מבכירים במגזר העסקי-פיננסי המחויט והפולטיקלי קורקט. מי שחשב שלאחר מכן מעוז יתמתן ויתחיל לסנן את דבריו, התבדה.

שלמה מעוז הינו כלכלן בעל תואר שני מ- LSE בבריטניה, בוגר תואר ראשון בכלכלה של האוניברסיטה העברית, יועץ, מרצה, פרשן כלכלי בתקשורת ודירקטור חיצוני בחברות ציבוריות ופרטיות. כיהן בעבר, בין היתר, ככלכלן ראשי של בית ההשקעות "אקסלנס נשואה", היועץ הכלכלי לשר האוצר יצחק מודעי ז"ל, ציר כלכלי בלונדון כנציג האוצר והעורך הכלכלי של הג'רוזלם פוסט.

maoz1

אתה ידוע בתור אדם שאומר את האמת שלו וגם שילמת על זה מחיר בקריירה שלך. האם אתה מתחרט על משהו שאמרת או שאתה דוגל ב"אמת בכל מחיר"?

אני דוגל בשיטה שבה אדם צריך להיות כנה ושלם עם עצמו, אחד שהולך בלילה לישון ואין לו וויכוחים עם עצמו, אחד שיודע שהוא אמר את האמת שלו לפי האמונה שלו ולפי מה שהוא למד, תורתו, השכלתו, תפיסתו. אם לא אהיה כזה, אני אהיה רימה, תולעת שאוכלת, מפרישה וחיה, לא יותר מזה.

באנו לעולם לתקופה קצרה, כמה עשרות שנים ואנחנו נעלמים. אם אני כבר על כדור הארץ, נולדתי, השקעתי בידע ולמדתי, אז כדאי שבמקום שאהיה רימה, אהיה אדם חושב. זה מה שמבדיל אותנו מרוב החיות, בגלל זה קראו להומוספיאנס – "האדם החושב".

זה נכון ששילמתי מחיר, אבל אני לא מצטער כי אני שלם עם עצמי. עם זאת, אני לא מציע לקוראים לעשות את זה, כי מי שחי בחברה חומרנית ורוצה להתקדם בחיים, צריך להתנהג כמנהג המקום – להיות יותר נוכל, לשקר שקרים לבנים, לעשות שקר בנפשו, שקר עם רעייתו, עם משפחתו, עם עמו. אך מבחינת רמת החיים הוא יהיה עשיר יותר, מבוסס יותר וכו'.

לכן לאנשים בתחילת דרכם, אני לא אומר ללכת בדרכי. אני בחרתי בדרך הזאת וכך גם משפחתי שתמיד נהגו כך ולכן בכלל לא חשבתי על דרך אחרת ואני בכלל לא מצטער, כי סך הכל אני מרוצה מהתוצאות.

הבולט מהדברים מעוררי המחלוקת שאמרת, היה בהקשר לאפליה בתעסוקה בין אשכנזים למזרחיים. אתה באמת חושב שסטודנט כיום, שיוצא לשוק ומחפש עבודה, עדיין צריך לקחת בחשבון את עניין המוצא, צבע עורו? זה עדיין משחק תפקיד?

כן לחלוטין.

אם אני מסתכל על התקופה שלכם, זה פחות חזק, אבל כשאני הייתי בוגר טרי של האוניברסיטה העברית, אם ניסיתי להתקבל למקומות שהיה בהם שלטון של לבנים, הייתי חייב להיות הרבה יותר טוב כדי להתקבל לתפקידים. בסופו של דבר זה בא לטובתי, זה אילץ אותי להיות עוד יותר טוב.

אתה לא תחוש בזה בתור סטודנט בתחילת דרכו שמנסה להתקבל למשרות רגילות, אבל אתה תחוש ברגע שאתה עולה בדרגות, בייחוד בתחום הציבורי ששם יש וועדות למיניהן שהן לא דמוקרטיות, וועדות פאשיסטיות שלא יתנו לך להיכנס למשרות כי אתה לא חלק מהחבר'ה שלהם.

בסקטור העסקי, אם אתה יודע את החומר ואתה טוב בחומר, אתה תתקדם. אבל גם בסקטור העסקי, תעשה את ניסוי המוכר בו שולחים 100 קורות חיים לאותם מקומות, עם אותו תואר, אותם ציונים, מלבד שבחלק מהם מופיע שם אשכנזי עם עיר מגורים כמו תל אביב, ובחלק אחר מופיע שם מזרחי מעיירת פיתוח ותראה את מי יסננו ואת מי לא. עד היום זה מניב את אותם תוצאות מעציבות, לדאבוני.

איך אתה רואה את הכניסה של כחלון לאוצר? אתה חושב שהממשלה הנוכחית תחזיק מעמד?

כרגע זה נראה בעיניי שהם עוד הפעם מנסים לעשות להטוטים. אם ניקח את נושא הדיור, אז במקום לעשות את הדבר הפשוט ולהגדיל את ההיצע של הקרקע המתוכננת, לשים יותר מהנדסי עיר, לעשות תב"ע (תוכניות בניין עיר) מהר יותר ולהסיר את המכשולים מהדרך, במקום זה, יש כל מיני הצעות מגוחכות שכל סטודנט לכלכלה בשיעור השלישי כבר יודע שאלה הצעות לא מפותחות כמו "להטיל מס רכישה גבוה על מי שקונה דירה להשקעה" או ההצעה "להקפיא שכר דירה לאורך כמה שנים". אותם אנשים שמציעים את ההצעות האלה לא מבינים דבר וחצי דבר בכלכלה. מיסים או הגבלות לא מגדילים את היצע הדירות ואין יותר דירות אם אתה מגדיל מיסים, אלא יהיו כנראה דווקא פחות דירות. בנוסף, שאתה מטיל מיסים אתה פוגע בזכות הקניין של אנשים שקנו דירה ורוצים לעשות בנכסים שלהם כרצונם.

kahlon

יש פה סממנים של פופוליזם וסוציאליזם של אנשים שלא מבינים את החומר. אני לא רואה את כחלון מתחיל ברגל ימין, אבל בינתיים הוא לא עושה את השגיאות הנוראיות שיאיר לפיד עשה – הדבר שנקרא "מע"מ אפס" שבא לסבסד את שכבות הביניים הקרובות אליו, צפונית לירקון ולא דרומית לגדרה. לצערי אני לא חושב שהממשלה הנוכחית הולכת לעשות נפלאות בתחום הזה.

דבר שני, אני לא שמעתי כלום על הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות, שהוא להגדיל את ההכשרה המקצועית של מקצועות מודרניים ורלוונטיים לחלקים באוכלוסייה שלא נמצאים בשוק העבודה – החרדים, הערביות וגם הערבים במידה מסוימת. זה הדבר הדחוף ביותר למדינת ישראל ועל זה לא ראיתי שהממשלה מדברת. הם ממשיכים לדבר סיסמאות גם בנושא שעוד נותר מהממשלה הקודמת, הורדת הריכוזיות – להילחם במונופולים ובקרטלים, ובמקביל, הדבר הראשון שראש הממשלה עשה הוא לפטר את מנכ"ל משרד התקשורת, שביקש לעשות תחרות באמצעות התשתיות של בזק. אני לא רואה עידוד של הממשלה להקמת חברות חשמל או יצרניות חשמל פרטיות ואני גם לא רואה את השר כחלון מצליח להילחם בבנקים שהם דואופול חזק – בנק הפועלים ובנק
לאומי.

חוץ מזה, בממשלה צרה בת 61 שרים, כל שינוי שכחלון או רוה"מ ינסו לעשות, ידרוש תשלום אתנן לכל ח"כ שדעתו לא נוחה לכך. כי מספיק שח"כ אחד או שניים לא מצביעים, הממשלה נופלת. לפי שעה אני לא רואה את מפלגת העבודה, או המחנה הציוני, או מפא"י, או המערך, או משהו, אני פשוט לא זוכר כבר למי הם מתחפשים, נכנסים לממשלה. לכן אני חושב שימיה של הממשלה הזאת הם לא ארוכים.

מה היית ממליץ לסטודנט שעומד לסיים תואר, לעשות לגבי הפנטזיה לדירה (עניין שכבר הפך לפנטזיה) לשכור ולקוות שהעתיד יהיה טוב יותר? לגור אצל ההורים ולנסות לחסוך? לחכות ולהאמין שכחלון יגאל אותנו?

מהממשלה הנוכחית אני לא רואה את הפתרון.

נתניהו, כראש ממשלה, הוא הבחירה שאין לה כרגע תחליף, אבל הוא לא עושה דבר בתחום הדיור, חוץ מלדבר. אם תוך חצי שנה לא תראו שינוי, שכל אחד יהיה לנפשו, שכל אחד ישקול מה לעשות, איפה ללמוד, איפה להתקדם, כי המצוקה הכספית תלך ותהיה כבדה יותר. שכר הדירה/משכנתא הוא כבר 40 אחוז מהשכר נטו, בעבר זה היה 25 אחוז. מבחינת מספר המשכורות החודשיות לדירה זה מגיע כבר ל-140 חודשים, קרוב ל-12 שנים. כל אחד צריך לדאוג לעצמו, כי אם הוא חושב שהשלטון יעזור לו, הוא טועה, כי המבוגרים הם אגואיסטים והם לא דואגים לצעירים. כל אחד מהם חושש שאם היצע הדירות יעלה ומחיר הדירות ירד, אז שווי הנכסים שלהם ירד. לצערי אנחנו בעם שהוא אגואיסטי, מהשמאל לימין, כל אחד רוצה להיות לעצמו. אני דווקא קפיטליסט אבל בתור קפיטליסט אני תומך בקפיטליזם אגליטרי (שוויוני), לתת לכולם הזדמנויות. אני נגד סבסוד אנשים שלא עובדים וחיים על חשבון עמלים אחרים, אבל צריך לתת לאנשים גישה להון, גישה להשכלה, גישה לבריאות וגישה לקרקע. אחרי הענקת כל אלה – שיתחרו. מי שישקיע ויתמיד – שיתקדם.

כרגע הסיטואציה היא לא קפיטליזם, אלא משטר שמעכב את ההתפתחות. לרוב הציבור אין גישה להון. לרוב הפריפריה, הנגישות לשירותי בריאות היא יותר נמוכה מאשר לאלה שנמצאים צפונית לירקון. לאזרחים אין נגישות לקרקע והם נהיו עבדים של השלטון שמוכר להם במחיר מופרז ומופקע, את הקרקע שהם נלחמו עליה כשהם היו חיילים במילואים ושפכו את דמם, דם אחיהם וחבריהם. את אותן הקרקעות שהם הצילו, המדינה מספסרת בהן, ללא בושה.

מצד שני, השמאל, שדורש להחליף את השלטון נהיה כל כך פופוליסט, עד שהוא גורם לירידה בהשקעות, ירידה בכדאיות ההשקעה בישראל, שמביאה גם לפחות מקומות עבודה. נהיה מקובל להשמיץ יזמים, להשמיץ אנשי עסקים, להגיד שזה "קפיטליזם חזירי", שזהו ביטוי דמגוגי לא מדויק של הנשיא לשעבר, שמעון פרס. אין פה קפיטליזם חזירי וגם אין פה קפיטליזם בכלל. אני מלמד את התורות הכלכליות וזה לא קפיטליזם, זה ערבוב של פופוליזם עם דמי סוציאליזם ודמי קפיטליזם, ערבוב של כל מיני שיטות המביא לחוסר תועלת כלכלית וחברתית. המזל הוא שהעם חזק, הצעירים חכמים ותעשיית ההייטק משגשגת והיא מחזיקה אותנו. ללא תעשיית ההייטק היינו נופלים.

protest

אמרת בעבר ש-"במציאות הכלכלית הגלובלית מדובר בצמיחה בהחלט טובה, גבוהה יותר מזו של רוב מדינות OECDD" וש-"הכלכלה הישראלית היא אחת החזקות בעולם". אז אתה בעצם קורא לנו סתם בכיינים?

אני אסביר לך את מה שקרה פה.

יש לנו כרבע מיליון עובדים בתעשיית ההייטק, שמייצרים 45 אחוז בערך מהייצוא. ואנחנו גם מייצאים שירותים של תעשיית ה- IT (טכנולוגיית מידע). האנשים האלה של ההייטק,
הם מחזיקים היום את המדינה וכולנו נהנים מכך – רואי חשבון, עורכי דין, נהגי מוניות, בעלי ברים, כולם. זו סיבה אחת לכך שהתוצר שלנו גבוה.

בנוסף, פתחנו את השוק לתחרות מול חו"ל ולאט לאט התמחינו ביתרונות היחסיים שלנו כמו הייטק. ישראל היא יצואנית החברות הגדולה בעולם, לא סחורה, חברות. אנחנו עושים הרבה אקזיטים. זה כמו הדפסת כסף. ארה"ב מדפיסה כסף, אנחנו "מדפיסים" חברות.

המופרעות של הישראלים, שהייתה בעוכרינו עד אמצע שנות ה-90, המופרעות הזאת – שאין סדר, אין עמידה בלוח זמנים ואין משמעת, אותה המופרעות הישראלית, הפכה מאמצע שנות ה-90 ליתרון. כי זה שאנחנו חושבים מחוץ לקופסא ולא בצורה קונבנציונלית וזה שכל אחד, לפני שהוא מסיים את המשפט, השני כבר עונה לו – זה מה שהביא להתפתחות האדירה של הטכנולוגיה. נהיינו מובילים בתחום המחשוב, התוכנה, אבטחת המידע, במכשור רפואי אנחנו בין הטובים בעולם, בפטנטים אנחנו מקום ראשון בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. המחקר ופיתוח ביחס לאוכלוסייה, כאן הוא כפול מהעולם המערבי. כל הדברים האלה מביאים לתוצר גדול והוא מתרכז בעיקר אצל המשכילים והיזמים. אלה שבחרו שלא להשקיע בהשכלה, נשארים מאחור ולכן הצורך שלנו לסבסד אותם הולך וגדל. ככל שיתנו להם יותר קצבאות הם ימשיכו להישאר מאחור.

במקום שניתן להם הכשרה מקצועית, משכורות, כל דבר, העיקר שיכנסו למעגל העבודה, ולא קצבאות ילדים לכולם בין אם הם עובדים ובין אם לא, במקום זה, גידלנו פה דור של אנשים שרואים באי-עבודה כדרך חיים. כך נותר שליש של אוכלוסייה, המתגייסת לצבא, משקיעה את משאביה בהשכלה, תורמת למעגל העבודה וכל הנטל עליה. אי אפשר לדעת כמה זמן עוד אותו שליש יוכל לסחוב הכל על גבו מבלי שישבר.

לסיום, איפה אתה רואה ואיפה אתה רוצה את ישראל בעוד 10 שנים?

ישראל צריכה להיות במצב שהיא מגיעה לבגרות נפשית ואמונה בעצמה, ואז תוכל לפתוח את ליבה גם לפלסטינאים, לאחר, לאתיופים שמופלים לרעה וליוצאי ארצות האיסלם שחלקם עדיין מדוכא. החברה צריכה להיות שוויונית בהזדמנויות. איפה שיש לי כשל שוק, אני צריך לעזור לאנשים – מכינה באוניברסיטה על חשבון המדינה, הכשרה מקצועית על חשבון המדינה ומשק פתוח לייבוא. כתוצאה מכך, אני אראה שהצמיחה תגבר, רמת החיים תעלה ואז נראה את המשך הנהירה של עולים חדשים ועובדים זרים. אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להכניס לפה עובדים זרים לא מיומנים, עובדי כפיים, שיתחרו בעובדי הכפיים הישראלים. זה ימנע את העלייה בשכרם של העובדים הישראלים, מה שימנע את השכלת ילדיהם וינציח את הפער והעוני ואי השוויון.

לכן, אני חושב שהגישה של תל אביב הלבנה, ההיפוקריטית, המצקצקת בלשונה ש"צריכים לשמור על הזכויות של העובדים הזרים", היא סתם צקצוקי לשון עלובים. אם התל אביבים הלבנים רוצים, אני מוכן לשכור דירות בשכונות שלהם על חשבוני ולשכן שם את העובדים הזרים. נראה איך הם יגיבו. הם יודעים לשבת במגדל השן ולחלק ציונים לאחר.

אנחנו צריכים להיות אור לגולה.

אני לא רוצה שכל היהודים יבואו לישראל. מבחינת פיזור סיכונים, אני תמיד מעדיף ששליש מהיהודים לפחות יהיה בגולה ויש בזה כמה יתרונות – קודם כל אני לא חושב שצריך לשים את כל הביצים בסל אחד, ואם חס וחלילה יקרה אסון, אז שהעם היהודי יישאר ולא יושמד.

דבר נוסף שחשוב הוא העירוי. ישראלים עוזבים את הארץ, חלק מבניהם חוזרים, חלק נוסעים, חלק חוזרים. בתהליך הזה, שבו מלקטים ידע, מידע וחשיבה בכל העולם וחוזרים לארץ, הוא אחד מהיתרונות הגדולים של ישראל. אנחנו מופרים באופן תמידי בידע עדכני, חדשני וטוב. אנחנו לא באיזה כפר סגור, שאין יוצא ואין בא והולך ומתנוון וזה יתרון גדול של ישראל. לכן אני רואה בחיוב את זה שחלק מהישראלים יורדים ועוד יותר בחיוב שחלק חוזרים. זאת ההפריה הטובה של ישראל. צריכים לעשות תוכנית שכל יהודי יהיה חייב לפחות פעם בחייו לבקר בירושלים, כמו החאג' במכה. זה העירוי וזה הכוח והעוצמה של העם היהודי .

ראיון עם תומר צור, מנכ"ל ומייסד BCG ישראל / תמיר גדליה

מעמדם של חברות הייעוץ האסטרטגי השתנה לגמרי בשנים האחרונות כשלפתע חברה בקנדה לא צריכה לדעת רק איך להתמודד מול המתחרה שבאיזור שלה אלא גם עם המתחרה בקוריאה ובבלגיה והגלובליזציה מגיעה לשיא חדש. הכל משתנה מהר יותר וכל הזמן צריך להסתגל למצב החדש. כאן נכנסים היועצים האסטרטגיים.

כשהגעתי למשרד הישראלי של Boston Consulting Group במגדלי עזריאלי, זה היה כמו קפיצה קטנה לארה"ב. האופי של BCG , גם במשרד הישראלי, הוא הכי לא ישראלי והם לא מתביישים בזה. ל-BCG ישנם משרדים ב-45 מדינות והמתחרים היחידים בעולם בליגה שלה הם "McKinsey & Company" ו- "Bain & Company". היא מייעצת לשני שליש מ-500 החברות הגדולות ביותר בארה"ב ולפי דירוג FORTUNE האחרון, היא במקום השני בעולם כ"מקום העבודה שהכי טוב לעבוד בו" אחרי גוגל. בין בוגריה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומיט רומני, המועמד לשעבר לנשיאות ארה"ב.

ב-2010 לאחר קריירה בינלאומית ב-BCG שהתחילה בניו יורק, החליט תומר צור, המנכ"ל והמייסד של הסניף הישראלי, יחד עם חברים נוספים בחברה, להיכנס לשוק הישראלי. ונחשו מה? הוא בוגר האוניברסיטה העברית.

מנכ"ל ומייסד BCG ישראל, תומר צור

מנכ"ל ומייסד BCG ישראל, תומר צור

למדת תואר ראשון ביחב"ל באוניברסיטה העברית. אתה מרגיש שהתואר עזר לך להגיע לאיפה שאתה?

אני מרגיש שכן. אני חושב שיחב"ל עזר לי להיות מחובר למה שקורה בעולם – משפט בינלאומי, כלכלה בינלאומית וכו'. כל הנושא הזה תמיד מאוד עניין אותי ובסוף הלכתי לתחומים האלה, אבל יותר בכוחות עצמי מאשר בזכות התואר.

איך באמת נוצר החיבור לקריירה שלך עכשיו? אחרי התואר הלכת ישר לייעוץ אסטרטגי?

לא. עשיתי את מה שאתה תראה הרבה בהיסטוריה של אנשים ב-BCG ,שבאים מספקטרום מאוד רחב של רקעים. סיימתי את התואר בשנת 96 והתחלתי לעבוד בענף המסעדנות בארץ מספר שנים. זה נגע גם בניהול, גם קצת ביזמות וכו'.

במקביל הקמתי עמותה ללא מטרת רווח שהתעסקה בזמנו בדיאלוג ובדו קיום בין יהודים לערבים. הרגשתי שאני צריך סוג של מקפצה, לפתוח אופקים חדשים, ונסעתי לעשות MBA ב-"וורטון" בפילדלפיה. עשיתי תואר שהוא משולב, תואר MBA קלאסי ביחד עם מאסטר ב-"לימודים בינלאומיים" וככה המשכתי את הקו של יחב"ל. שם בעצם נחשפתי לעולם העסקי, עולם הייעוץ, עולם הבנקאות ,עולם הטכנולוגיה ועוד.

בקיץ, בין השנה הראשונה לשנייה, עבדתי בהתמחות קיץ ב- BCG , ניו יורק, ואז בעצם הבנתי- "אוקיי זה המקום שאני רוצה להגיע אליו". זה מעניין כי חלק מהסיבה שהתאהבתי בייעוץ אסטרטגי והלכתי על המסלול הזה היה כי בעצם לא ידעתי מה אני רוצה לעשות שאני אהיה גדול. וייעוץ אסטרטגי פותח אותך להרבה מאוד ענפים, תעשיות ועוזר לך לבנות כישורים של פתירת בעיות בסביבה של לחץ .

אז המחשבה הראשונה שלי הייתה שאעסוק בייעוץ אסטרטגי שנתיים ואז אבין מה אני באמת רוצה לעשות. אבל הדברים עושים את שלהם, ומאז קיבלתי כמה החלטות מאוד מודעות להישאר ולהמשיך להתקדם ב-BCG. וחלק גדול מהסיבה לכך, זה השילוב של הכוח האנושי שקיים ב-BCG , ומעבר לזה, גם ההזדמנויות מבחינת התפתחות אישית והתפתחות הקריירה, שאני לא חושב שיש להן מקבילה בשום מקום אחר.

התחלת לעבוד ב-BCG בניו יורק ואחר כך עברת לעבוד ב-BCG במומבאי, הודו למשך שנתיים. איך הייתה החוויה המקצועית והאישית במומבאי?

מומבאי הייתה חלק מתכנית שקיימת ב- BCG ונקראת "Ambassador Program", שבה מזהים עובדים מצטיינים ונותנים להם לעשות רילוקיישן למשרד אחר של BCG בעולם. זה כמו כיסאות מוזיקליים: אני נסעתי למשרד במומבאי ומי שהיה במומבאי נסע למשרד במקום אחר.

אלה היו שנתיים מדהימות בכל רמה, בזמן שהודו עוד לא הייתה ממש על הרדאר של שאר העולם. ראיתי שם חברות הודיות בזמן שהעולם בדיוק נפתח אליהם ופתאום יש שם אתגרים בדמות חברות זרות שנכנסות לשוק ההודי, הלקוחות שלהם פתאום משנים את הציפיות, את ההתנהגות, והמדינה מתחילה לשגשג. עבדתי שם בעיקר עם חברות הודיות מקומיות, גם על האסטרטגיה שלהן בתוך הודו וגם על האסטרטגיה שלהן "לכבוש את העולם". מבחינה מקצועית זאת הייתה חוויה נהדרת. מעבר לזה, מבחינת חיבור לחברה ותרבות, פגשתי שם המון אנשים שהם חברים שלי עד היום. זו הייתה חווית קריירה לצד חווית חיים מדהימה.

אחרי הודו חזרתי לארה"ב ובזמנו התחלתי להתמקצע בחברות "תעשייה קלה" ואז ראיתי את הצד השני של המטבע: חברות מסורתיות אמריקאיות שפועלות כבר כ-100 שנה, שהן הטופ בתחום שלהן, ופתאום צריכות להתמודד עם התחרות הזאת שבאה מהודו ומסין ושאר העולם המתפתח. עזרתי לחברות האלו להתייעל בצורה משמעותית ולפתח אסטרטגיות גלובליות.

BCG

לאחר מכן היית בין המייסדים של הסניף הישראלי הראשון של BCG , איך היה המעבר לכאן?

המעבר לישראל היה מאתגר, מלהיב ומוצלח. קודם כל ברמה של ליזום משהו ולבנות משהו מאפס עם הגיבוי, החיבור למערכת הגלובלית, כל היכולות הגלובליות שיש ל-BCG ועוד לעשות את זה כאן בישראל. אני אישית לא יכולתי לקוות ליותר טוב מזה.

אחד הדברים שמייחדים את BCG זה הגישה של "Chart your path". נהל בעצמך את הקריירה שלך וקח אותה למקומות שאתה רוצה לקחת אותה. זאת דוגמה ליוזמה כזאת – שני חברים שיושבים בבית קפה בניו יורק ואומרים "בואו ניקח את הצעד הזה ונבנה את הנוכחות של BCG בארץ". מהבחינה הזאת המעבר היה טוב מאוד וגם התזמון היה טוב, מבחינת הפוטנציאל שקיים כאן בשוק. התחלנו 5 אנשים, במצב שדומה להקמת סטרטאפ, ותוך זמן קצר הגענו למשרד המונה כבר עשרות עובדים.

מה ההבדל בין ייעוץ לישראלים לעומת ייעוץ לשאר העולם?

אני חושב שברמת האתגרים שחברות מתמודדות איתן, בסוף זה אותם אתגרים. העולם הופך להיות יותר מורכב: מודלים עסקיים נשברים ומשתנים במהירות הבזק, יש לך תחרות משווקים שלא הכרת עד עכשיו, מבנה עלויות שמשתנה, גלובליזציה, דיגיטיזציה, וכו'.

כשאני חושב על הלקוחות הישראלים שאני עובד אותם – הם מאוד מחוברים לתהליך, מחויבים ברמה האישית, רוצים להיות מעורבים, יש להם מה להגיד, סקרנים ללמוד ולדעת, מעריכים את הידע שאנחנו מביאים מבחוץ. אין פה יותר מדי דיבורים של "אולי נעשה, אולי לא נעשה", ברגע שמחליטים לזוז, מתחילים לזוז. כיועץ זה נותן לך המון סיפוק, כי אתה מהר מאוד רואה את התוצאות של האסטרטגיות והמהלכים שאתה מגבש.

מצד שני, כולנו ישראלים וכולנו מכירים גם את הצד של חוסר סבלנות. אנחנו בונים תהליך מוסדר והרבה פעמים אתה מגיע לסיטואציות שאנשים אומרים "אוקיי, תן לי כבר את התשובה" ואז אנחנו אומרים "רגע, קחו צעד אחורה, יש כאן מתודולוגיה ברורה, צריך גם את הדיאגנוסטיקה, להביא את ה-"input" מבחוץ וכו'. ברגע שאנשים מתחברים לתהליך שלנו הם מבינים את הכוח שבו. בסך הכל, זאת חוויה נהדרת והאנשים כאן יותר פתוחים. לפעמים אני מרגיש שאחרי חודשיים אני מכיר כאן לקוחות בצורה יותר אישית ואינטימית מאשר לקוחות בארה"ב שעבדתי איתם שנים.

גם משיחות שלי עם סטודנטים וגם עם משיחות עם אנשים מעולם הייעוץ האסטרטגי, זה נראה כאילו להתקבל לחברת ייעוץ היא משימה כמעט בלתי אפשרית: שלבים רבים במיונים, מספר ראיונות עם כל מועמד ועוד. מה הופך את תהליך הגיוס לכל כך מאיים למועמדים הפוטנציאליים?

אין ספק שזה תהליך מאתגר.

אנחנו נמצאים בביזנס שבו אנו נקראים לחברות כדי לפתור אתגרים קריטיים לעתיד שלהן. לפעמים הן מנסות להתמודד איתן שנים על גבי שנים ובסופו של דבר עובדות עם צוות BCG של 3-4 אנשים כדי להביא לתוצאות. לכן מידת היכולות שאנחנו דורשים מאנשים שמצטרפים היא גבוהה מאוד. אנחנו מחפשים את ה-"Top talent" שקיים.

אחרי 4 שנים פה, אני יכול להגיד שההון האנושי שקיים בארץ הוא מדהים והבחירה היא תמיד קשה עבורנו כי יש כאן עניין רב והרבה מאוד מועמדים טובים.

עם זאת, אנחנו מחפשים את הטופ של הטופ של המועמדים, כדי להכניס אותם, לבנות להם קריירות ולעבוד במשותף לאורך זמן. אני חושב שזה מסביר למה התהליך הוא מאתגר, מכיוון שבסופו של דבר הדרישות הן מאוד גבוהות.

אם אתה שואל למה התהליך הוא מאיים, אז אני חייב להגיד לך שאנחנו עובדים קשה כדי להפיג את המיתוס הזה ואני מרגיש שאנחנו מאוד מצליחים בזה. בסופו של דבר אנחנו מדברים עם כולם בגובה העיניים, אין כאן מסך עשן. הדברים הם מאוד ברורים גם מבחינת תהליך הראיון, גם מבחינת הקריטריונים וגם מבחינת הפידבק שאנחנו מעבירים למועמדים. אנחנו מנסים לעשות את זה כמה שיותר פתוח ואישי שאפשר. הפידבק שאנחנו מקבלים לגבי התהליך בסופו של דבר גם מאנשים שבסוף מתקבלים וגם אנשים שלא מתקבלים הוא חיובי מאוד.

סטודנט שעכשיו סיים תואר ראשון, איפה היית ממליץ לו להתחיל כדי להגיע אליכם בסופו של דבר?

יש לנו תהליך מאוד מוסדר. צריך לשלוח קורות חיים דרך האתר שלנו, בנוסף צריך לציין 3 משרדים (בעולם) שבהם הם היו מעוניינים להיבחן לפי סדר עדיפות. לאחר תהליך הסינון הראשוני של הגשת קורות חיים, אנחנו מזמינים מועמדים למבחן ומי שעובר את סינון המבחן נכנס לתהליך הראיונות. תהליך הראיונות הוא תהליך של שני סבבים: בסבב הראשון יש 2 ראיונות ובסבב השני בד"כ 2-3 ראיונות. בכל נקודה אנחנו נותנים לאנשים פידבק, טיפים וגם מנסים לעזור להם להצליח משלב לשלב. רק בסוף אנחנו מקבלים את ההחלטות לגביהם.

יש משמעות לתואר? עדיפות לכלכלה/מנע"ס/חשבונאות?

הגישה שלנו היא – אם אנחנו מצליחים לזהות את החומר האנושי המתאים עם יכולות אנליטיות, חשיבה יצירתית, סקרנות, יכולת לעבוד עם אנשים, אז אנחנו כבר נלמד אותם, נעצב אותם וניתן להם להתקדם ולהצליח בתוך BCG. לכן תחום התואר שאיתו הם מגיעים פחות מעניין אותנו. כן יש כאן אנשים שלמדו כלכלה ,מנהל עסקים, אבל יש גם רואי חשבון לשעבר, עורכי דין לשעבר, רפואה וכו'.

בסופו של דבר זה ביזנס של אנשים. אנחנו מובילים שינוי בתוך חברות ואתה צריך להיות לא רק גאון אלא גם גאון שיודע לתקשר ולמכור את הרעיונות שלו, לשכנע ולעבוד עם אנשים, להבין את הדילמות והרגישויות שלהם ולכן אנחנו מסתכלים גם על הדברים האלה.

BCG2

האם הדרך למנכ"לות עוברת אצלכם?

אני למדתי בחיים שקשה קצת לנבא מה יביא העתיד. אם אתה נכנס פנימה ולוקח את הזמן להפיק, ללמוד ולהתפתח, אז נפתחות דלתות חדשות ואפיקים חדשים. לכן אני ממליץ לאנשים להישאר עם ראש פתוח כי רק ככה הם יגיעו בסוף למיצוי אישי.

בתוך BCG יש כל כך הרבה אלטרנטיבות, שאנשים בוחרים דברים שונים כמו לנסוע מפה ולעבוד במשרד בסין למשך שנה, יש לנו תכניות שבהן אנשים יוצאים לעבוד בארגונים חברתיים למשך שנה שנתיים. אנשים שעובדים כאן מגיעים לכל מיני מקומות. BCG היא מקפצת קריירה שאין לה מקבילה. זה מקום, שמעבר למותג שלו שפותח דלתות, גם בונה יכולות שיוצרות בידול.

יש אנשים שיצאו מ-BCG לתפקידים בעלי הרבה מאוד השפעה, כי בדרך כלל האנשים שמגיעים לפה הם מלכתחילה אנשים עם הרבה מאוד מנהיגות שרוצים להשפיע. אז זה לא בהכרח מנכ"לות אבל כמובן שיש גם את החלק של האנשים שהפכו למנכ"לים של חברות גדולות כמו מנכ"ל ג'נרל אלקטריק ישראל, מנכ"לית בנק דיסקונט, מנכ"ל UBER ועוד רבים.

BCG נמצאת בצמרות של כל הדירוגים הנחשבים בעולם של "Best places to work". מה הופך אתכם למקום שהכי טוב לעבוד בו?

אז קודם כל אנחנו מאוד גאים בזה.

זה שילוב של כמה דברים: האלמנטים האובייקטיבים של שכר, תנאים וההזדמנויות להתנייד, שמבחינתי האישית, וכפי שראית במסלול שאני עשיתי, אני חושב שזה פלוס עצום. זה פותח לך הזדמנויות בכל העולם להיחשף וללמוד. זה דבר מדהים.

אבל באותה מידה, העבודה היא מאתגרת, זה לא "Nine to five job". זו עבודה שהיא מאוד מאתגרת ולפעמים בלתי צפויה מבחינת שעות, לו"ז נסיעות וכו'.

אבל אלה דברים שיש בעוד חברות.

אני חושב שמה שמייחד את BCG מכולם זה הנושא של ההתמקדות בפרט, והנושא שציינתי קודם של "Chart your path" שאנחנו מאוד רציניים לגביו. לכל אינדיווידואל יש השפעה מהותית על מסלול הקריירה שלו בתוך BCG ואנחנו רוצים שתביא את הערך המוסף שלך ל-BCG בכך שתשים את הרעיונות והתשוקות שלך על השולחן, כמו למשל הרעיון לפתוח משרד בישראל, להיכנס לתחום עניין חדש וכו'.

BCG תיתן לך את הפלטפורמה לעשות את זה. בכל שלב בקריירה זה יבוא לביטוי בצורה קצת שונה- בהתחלה ההשפעה שלך היא קצת יותר על המקומות הגאוגרפיים שתרצה לעבוד בהם, סוגים של תיקים, לקוחות וכו' וככל שאתה מתקדם יש לך יותר אחריות, יותר יכולת תמרון ולדעתי זה הדבר העיקרי שמבדיל את BCG מהמקומות האחרים כי בסופו של דבר אנשים אוהבים לעבוד במקום שלא רק דואג להם אלא גם נותן להם הזדמנויות לעשות את הכי טוב לעצמם.