ראיון עם הכלכלן שלמה מעוז / תמיר גדליה

כשהגעתי לבית קפה התל אביבי לראיין את מעוז, ידעתי שיהיה מעניין. חוץ מהידע והדעות שלו בכלכלה ומדינה, אין הרבה אנשים שאומרים את הכל בפנים גם אם זה גורם לנו לזוז באי נוחות על הכיסא. ההיכרות של הציבור הרחב עם מעוז החלה לאחר שפוטר מתפקיד הכלכלן הראשי של "אקסלנס נשואה" בעקבות ההתבטאות המפורסמת "לאומי הוא בנק של לבנים", שהפתיעה את הציבור אשר לא רגיל לשמוע מילים כאלו מבכירים במגזר העסקי-פיננסי המחויט והפולטיקלי קורקט. מי שחשב שלאחר מכן מעוז יתמתן ויתחיל לסנן את דבריו, התבדה.

שלמה מעוז הינו כלכלן בעל תואר שני מ- LSE בבריטניה, בוגר תואר ראשון בכלכלה של האוניברסיטה העברית, יועץ, מרצה, פרשן כלכלי בתקשורת ודירקטור חיצוני בחברות ציבוריות ופרטיות. כיהן בעבר, בין היתר, ככלכלן ראשי של בית ההשקעות "אקסלנס נשואה", היועץ הכלכלי לשר האוצר יצחק מודעי ז"ל, ציר כלכלי בלונדון כנציג האוצר והעורך הכלכלי של הג'רוזלם פוסט.

maoz1

אתה ידוע בתור אדם שאומר את האמת שלו וגם שילמת על זה מחיר בקריירה שלך. האם אתה מתחרט על משהו שאמרת או שאתה דוגל ב"אמת בכל מחיר"?

אני דוגל בשיטה שבה אדם צריך להיות כנה ושלם עם עצמו, אחד שהולך בלילה לישון ואין לו וויכוחים עם עצמו, אחד שיודע שהוא אמר את האמת שלו לפי האמונה שלו ולפי מה שהוא למד, תורתו, השכלתו, תפיסתו. אם לא אהיה כזה, אני אהיה רימה, תולעת שאוכלת, מפרישה וחיה, לא יותר מזה.

באנו לעולם לתקופה קצרה, כמה עשרות שנים ואנחנו נעלמים. אם אני כבר על כדור הארץ, נולדתי, השקעתי בידע ולמדתי, אז כדאי שבמקום שאהיה רימה, אהיה אדם חושב. זה מה שמבדיל אותנו מרוב החיות, בגלל זה קראו להומוספיאנס – "האדם החושב".

זה נכון ששילמתי מחיר, אבל אני לא מצטער כי אני שלם עם עצמי. עם זאת, אני לא מציע לקוראים לעשות את זה, כי מי שחי בחברה חומרנית ורוצה להתקדם בחיים, צריך להתנהג כמנהג המקום – להיות יותר נוכל, לשקר שקרים לבנים, לעשות שקר בנפשו, שקר עם רעייתו, עם משפחתו, עם עמו. אך מבחינת רמת החיים הוא יהיה עשיר יותר, מבוסס יותר וכו'.

לכן לאנשים בתחילת דרכם, אני לא אומר ללכת בדרכי. אני בחרתי בדרך הזאת וכך גם משפחתי שתמיד נהגו כך ולכן בכלל לא חשבתי על דרך אחרת ואני בכלל לא מצטער, כי סך הכל אני מרוצה מהתוצאות.

הבולט מהדברים מעוררי המחלוקת שאמרת, היה בהקשר לאפליה בתעסוקה בין אשכנזים למזרחיים. אתה באמת חושב שסטודנט כיום, שיוצא לשוק ומחפש עבודה, עדיין צריך לקחת בחשבון את עניין המוצא, צבע עורו? זה עדיין משחק תפקיד?

כן לחלוטין.

אם אני מסתכל על התקופה שלכם, זה פחות חזק, אבל כשאני הייתי בוגר טרי של האוניברסיטה העברית, אם ניסיתי להתקבל למקומות שהיה בהם שלטון של לבנים, הייתי חייב להיות הרבה יותר טוב כדי להתקבל לתפקידים. בסופו של דבר זה בא לטובתי, זה אילץ אותי להיות עוד יותר טוב.

אתה לא תחוש בזה בתור סטודנט בתחילת דרכו שמנסה להתקבל למשרות רגילות, אבל אתה תחוש ברגע שאתה עולה בדרגות, בייחוד בתחום הציבורי ששם יש וועדות למיניהן שהן לא דמוקרטיות, וועדות פאשיסטיות שלא יתנו לך להיכנס למשרות כי אתה לא חלק מהחבר'ה שלהם.

בסקטור העסקי, אם אתה יודע את החומר ואתה טוב בחומר, אתה תתקדם. אבל גם בסקטור העסקי, תעשה את ניסוי המוכר בו שולחים 100 קורות חיים לאותם מקומות, עם אותו תואר, אותם ציונים, מלבד שבחלק מהם מופיע שם אשכנזי עם עיר מגורים כמו תל אביב, ובחלק אחר מופיע שם מזרחי מעיירת פיתוח ותראה את מי יסננו ואת מי לא. עד היום זה מניב את אותם תוצאות מעציבות, לדאבוני.

איך אתה רואה את הכניסה של כחלון לאוצר? אתה חושב שהממשלה הנוכחית תחזיק מעמד?

כרגע זה נראה בעיניי שהם עוד הפעם מנסים לעשות להטוטים. אם ניקח את נושא הדיור, אז במקום לעשות את הדבר הפשוט ולהגדיל את ההיצע של הקרקע המתוכננת, לשים יותר מהנדסי עיר, לעשות תב"ע (תוכניות בניין עיר) מהר יותר ולהסיר את המכשולים מהדרך, במקום זה, יש כל מיני הצעות מגוחכות שכל סטודנט לכלכלה בשיעור השלישי כבר יודע שאלה הצעות לא מפותחות כמו "להטיל מס רכישה גבוה על מי שקונה דירה להשקעה" או ההצעה "להקפיא שכר דירה לאורך כמה שנים". אותם אנשים שמציעים את ההצעות האלה לא מבינים דבר וחצי דבר בכלכלה. מיסים או הגבלות לא מגדילים את היצע הדירות ואין יותר דירות אם אתה מגדיל מיסים, אלא יהיו כנראה דווקא פחות דירות. בנוסף, שאתה מטיל מיסים אתה פוגע בזכות הקניין של אנשים שקנו דירה ורוצים לעשות בנכסים שלהם כרצונם.

kahlon

יש פה סממנים של פופוליזם וסוציאליזם של אנשים שלא מבינים את החומר. אני לא רואה את כחלון מתחיל ברגל ימין, אבל בינתיים הוא לא עושה את השגיאות הנוראיות שיאיר לפיד עשה – הדבר שנקרא "מע"מ אפס" שבא לסבסד את שכבות הביניים הקרובות אליו, צפונית לירקון ולא דרומית לגדרה. לצערי אני לא חושב שהממשלה הנוכחית הולכת לעשות נפלאות בתחום הזה.

דבר שני, אני לא שמעתי כלום על הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות, שהוא להגדיל את ההכשרה המקצועית של מקצועות מודרניים ורלוונטיים לחלקים באוכלוסייה שלא נמצאים בשוק העבודה – החרדים, הערביות וגם הערבים במידה מסוימת. זה הדבר הדחוף ביותר למדינת ישראל ועל זה לא ראיתי שהממשלה מדברת. הם ממשיכים לדבר סיסמאות גם בנושא שעוד נותר מהממשלה הקודמת, הורדת הריכוזיות – להילחם במונופולים ובקרטלים, ובמקביל, הדבר הראשון שראש הממשלה עשה הוא לפטר את מנכ"ל משרד התקשורת, שביקש לעשות תחרות באמצעות התשתיות של בזק. אני לא רואה עידוד של הממשלה להקמת חברות חשמל או יצרניות חשמל פרטיות ואני גם לא רואה את השר כחלון מצליח להילחם בבנקים שהם דואופול חזק – בנק הפועלים ובנק
לאומי.

חוץ מזה, בממשלה צרה בת 61 שרים, כל שינוי שכחלון או רוה"מ ינסו לעשות, ידרוש תשלום אתנן לכל ח"כ שדעתו לא נוחה לכך. כי מספיק שח"כ אחד או שניים לא מצביעים, הממשלה נופלת. לפי שעה אני לא רואה את מפלגת העבודה, או המחנה הציוני, או מפא"י, או המערך, או משהו, אני פשוט לא זוכר כבר למי הם מתחפשים, נכנסים לממשלה. לכן אני חושב שימיה של הממשלה הזאת הם לא ארוכים.

מה היית ממליץ לסטודנט שעומד לסיים תואר, לעשות לגבי הפנטזיה לדירה (עניין שכבר הפך לפנטזיה) לשכור ולקוות שהעתיד יהיה טוב יותר? לגור אצל ההורים ולנסות לחסוך? לחכות ולהאמין שכחלון יגאל אותנו?

מהממשלה הנוכחית אני לא רואה את הפתרון.

נתניהו, כראש ממשלה, הוא הבחירה שאין לה כרגע תחליף, אבל הוא לא עושה דבר בתחום הדיור, חוץ מלדבר. אם תוך חצי שנה לא תראו שינוי, שכל אחד יהיה לנפשו, שכל אחד ישקול מה לעשות, איפה ללמוד, איפה להתקדם, כי המצוקה הכספית תלך ותהיה כבדה יותר. שכר הדירה/משכנתא הוא כבר 40 אחוז מהשכר נטו, בעבר זה היה 25 אחוז. מבחינת מספר המשכורות החודשיות לדירה זה מגיע כבר ל-140 חודשים, קרוב ל-12 שנים. כל אחד צריך לדאוג לעצמו, כי אם הוא חושב שהשלטון יעזור לו, הוא טועה, כי המבוגרים הם אגואיסטים והם לא דואגים לצעירים. כל אחד מהם חושש שאם היצע הדירות יעלה ומחיר הדירות ירד, אז שווי הנכסים שלהם ירד. לצערי אנחנו בעם שהוא אגואיסטי, מהשמאל לימין, כל אחד רוצה להיות לעצמו. אני דווקא קפיטליסט אבל בתור קפיטליסט אני תומך בקפיטליזם אגליטרי (שוויוני), לתת לכולם הזדמנויות. אני נגד סבסוד אנשים שלא עובדים וחיים על חשבון עמלים אחרים, אבל צריך לתת לאנשים גישה להון, גישה להשכלה, גישה לבריאות וגישה לקרקע. אחרי הענקת כל אלה – שיתחרו. מי שישקיע ויתמיד – שיתקדם.

כרגע הסיטואציה היא לא קפיטליזם, אלא משטר שמעכב את ההתפתחות. לרוב הציבור אין גישה להון. לרוב הפריפריה, הנגישות לשירותי בריאות היא יותר נמוכה מאשר לאלה שנמצאים צפונית לירקון. לאזרחים אין נגישות לקרקע והם נהיו עבדים של השלטון שמוכר להם במחיר מופרז ומופקע, את הקרקע שהם נלחמו עליה כשהם היו חיילים במילואים ושפכו את דמם, דם אחיהם וחבריהם. את אותן הקרקעות שהם הצילו, המדינה מספסרת בהן, ללא בושה.

מצד שני, השמאל, שדורש להחליף את השלטון נהיה כל כך פופוליסט, עד שהוא גורם לירידה בהשקעות, ירידה בכדאיות ההשקעה בישראל, שמביאה גם לפחות מקומות עבודה. נהיה מקובל להשמיץ יזמים, להשמיץ אנשי עסקים, להגיד שזה "קפיטליזם חזירי", שזהו ביטוי דמגוגי לא מדויק של הנשיא לשעבר, שמעון פרס. אין פה קפיטליזם חזירי וגם אין פה קפיטליזם בכלל. אני מלמד את התורות הכלכליות וזה לא קפיטליזם, זה ערבוב של פופוליזם עם דמי סוציאליזם ודמי קפיטליזם, ערבוב של כל מיני שיטות המביא לחוסר תועלת כלכלית וחברתית. המזל הוא שהעם חזק, הצעירים חכמים ותעשיית ההייטק משגשגת והיא מחזיקה אותנו. ללא תעשיית ההייטק היינו נופלים.

protest

אמרת בעבר ש-"במציאות הכלכלית הגלובלית מדובר בצמיחה בהחלט טובה, גבוהה יותר מזו של רוב מדינות OECDD" וש-"הכלכלה הישראלית היא אחת החזקות בעולם". אז אתה בעצם קורא לנו סתם בכיינים?

אני אסביר לך את מה שקרה פה.

יש לנו כרבע מיליון עובדים בתעשיית ההייטק, שמייצרים 45 אחוז בערך מהייצוא. ואנחנו גם מייצאים שירותים של תעשיית ה- IT (טכנולוגיית מידע). האנשים האלה של ההייטק,
הם מחזיקים היום את המדינה וכולנו נהנים מכך – רואי חשבון, עורכי דין, נהגי מוניות, בעלי ברים, כולם. זו סיבה אחת לכך שהתוצר שלנו גבוה.

בנוסף, פתחנו את השוק לתחרות מול חו"ל ולאט לאט התמחינו ביתרונות היחסיים שלנו כמו הייטק. ישראל היא יצואנית החברות הגדולה בעולם, לא סחורה, חברות. אנחנו עושים הרבה אקזיטים. זה כמו הדפסת כסף. ארה"ב מדפיסה כסף, אנחנו "מדפיסים" חברות.

המופרעות של הישראלים, שהייתה בעוכרינו עד אמצע שנות ה-90, המופרעות הזאת – שאין סדר, אין עמידה בלוח זמנים ואין משמעת, אותה המופרעות הישראלית, הפכה מאמצע שנות ה-90 ליתרון. כי זה שאנחנו חושבים מחוץ לקופסא ולא בצורה קונבנציונלית וזה שכל אחד, לפני שהוא מסיים את המשפט, השני כבר עונה לו – זה מה שהביא להתפתחות האדירה של הטכנולוגיה. נהיינו מובילים בתחום המחשוב, התוכנה, אבטחת המידע, במכשור רפואי אנחנו בין הטובים בעולם, בפטנטים אנחנו מקום ראשון בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. המחקר ופיתוח ביחס לאוכלוסייה, כאן הוא כפול מהעולם המערבי. כל הדברים האלה מביאים לתוצר גדול והוא מתרכז בעיקר אצל המשכילים והיזמים. אלה שבחרו שלא להשקיע בהשכלה, נשארים מאחור ולכן הצורך שלנו לסבסד אותם הולך וגדל. ככל שיתנו להם יותר קצבאות הם ימשיכו להישאר מאחור.

במקום שניתן להם הכשרה מקצועית, משכורות, כל דבר, העיקר שיכנסו למעגל העבודה, ולא קצבאות ילדים לכולם בין אם הם עובדים ובין אם לא, במקום זה, גידלנו פה דור של אנשים שרואים באי-עבודה כדרך חיים. כך נותר שליש של אוכלוסייה, המתגייסת לצבא, משקיעה את משאביה בהשכלה, תורמת למעגל העבודה וכל הנטל עליה. אי אפשר לדעת כמה זמן עוד אותו שליש יוכל לסחוב הכל על גבו מבלי שישבר.

לסיום, איפה אתה רואה ואיפה אתה רוצה את ישראל בעוד 10 שנים?

ישראל צריכה להיות במצב שהיא מגיעה לבגרות נפשית ואמונה בעצמה, ואז תוכל לפתוח את ליבה גם לפלסטינאים, לאחר, לאתיופים שמופלים לרעה וליוצאי ארצות האיסלם שחלקם עדיין מדוכא. החברה צריכה להיות שוויונית בהזדמנויות. איפה שיש לי כשל שוק, אני צריך לעזור לאנשים – מכינה באוניברסיטה על חשבון המדינה, הכשרה מקצועית על חשבון המדינה ומשק פתוח לייבוא. כתוצאה מכך, אני אראה שהצמיחה תגבר, רמת החיים תעלה ואז נראה את המשך הנהירה של עולים חדשים ועובדים זרים. אני חושב שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להכניס לפה עובדים זרים לא מיומנים, עובדי כפיים, שיתחרו בעובדי הכפיים הישראלים. זה ימנע את העלייה בשכרם של העובדים הישראלים, מה שימנע את השכלת ילדיהם וינציח את הפער והעוני ואי השוויון.

לכן, אני חושב שהגישה של תל אביב הלבנה, ההיפוקריטית, המצקצקת בלשונה ש"צריכים לשמור על הזכויות של העובדים הזרים", היא סתם צקצוקי לשון עלובים. אם התל אביבים הלבנים רוצים, אני מוכן לשכור דירות בשכונות שלהם על חשבוני ולשכן שם את העובדים הזרים. נראה איך הם יגיבו. הם יודעים לשבת במגדל השן ולחלק ציונים לאחר.

אנחנו צריכים להיות אור לגולה.

אני לא רוצה שכל היהודים יבואו לישראל. מבחינת פיזור סיכונים, אני תמיד מעדיף ששליש מהיהודים לפחות יהיה בגולה ויש בזה כמה יתרונות – קודם כל אני לא חושב שצריך לשים את כל הביצים בסל אחד, ואם חס וחלילה יקרה אסון, אז שהעם היהודי יישאר ולא יושמד.

דבר נוסף שחשוב הוא העירוי. ישראלים עוזבים את הארץ, חלק מבניהם חוזרים, חלק נוסעים, חלק חוזרים. בתהליך הזה, שבו מלקטים ידע, מידע וחשיבה בכל העולם וחוזרים לארץ, הוא אחד מהיתרונות הגדולים של ישראל. אנחנו מופרים באופן תמידי בידע עדכני, חדשני וטוב. אנחנו לא באיזה כפר סגור, שאין יוצא ואין בא והולך ומתנוון וזה יתרון גדול של ישראל. לכן אני רואה בחיוב את זה שחלק מהישראלים יורדים ועוד יותר בחיוב שחלק חוזרים. זאת ההפריה הטובה של ישראל. צריכים לעשות תוכנית שכל יהודי יהיה חייב לפחות פעם בחייו לבקר בירושלים, כמו החאג' במכה. זה העירוי וזה הכוח והעוצמה של העם היהודי .

ראיון עם תומר צור, מנכ"ל ומייסד BCG ישראל / תמיר גדליה

מעמדם של חברות הייעוץ האסטרטגי השתנה לגמרי בשנים האחרונות כשלפתע חברה בקנדה לא צריכה לדעת רק איך להתמודד מול המתחרה שבאיזור שלה אלא גם עם המתחרה בקוריאה ובבלגיה והגלובליזציה מגיעה לשיא חדש. הכל משתנה מהר יותר וכל הזמן צריך להסתגל למצב החדש. כאן נכנסים היועצים האסטרטגיים.

כשהגעתי למשרד הישראלי של Boston Consulting Group במגדלי עזריאלי, זה היה כמו קפיצה קטנה לארה"ב. האופי של BCG , גם במשרד הישראלי, הוא הכי לא ישראלי והם לא מתביישים בזה. ל-BCG ישנם משרדים ב-45 מדינות והמתחרים היחידים בעולם בליגה שלה הם "McKinsey & Company" ו- "Bain & Company". היא מייעצת לשני שליש מ-500 החברות הגדולות ביותר בארה"ב ולפי דירוג FORTUNE האחרון, היא במקום השני בעולם כ"מקום העבודה שהכי טוב לעבוד בו" אחרי גוגל. בין בוגריה: ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומיט רומני, המועמד לשעבר לנשיאות ארה"ב.

ב-2010 לאחר קריירה בינלאומית ב-BCG שהתחילה בניו יורק, החליט תומר צור, המנכ"ל והמייסד של הסניף הישראלי, יחד עם חברים נוספים בחברה, להיכנס לשוק הישראלי. ונחשו מה? הוא בוגר האוניברסיטה העברית.

מנכ"ל ומייסד BCG ישראל, תומר צור

מנכ"ל ומייסד BCG ישראל, תומר צור

למדת תואר ראשון ביחב"ל באוניברסיטה העברית. אתה מרגיש שהתואר עזר לך להגיע לאיפה שאתה?

אני מרגיש שכן. אני חושב שיחב"ל עזר לי להיות מחובר למה שקורה בעולם – משפט בינלאומי, כלכלה בינלאומית וכו'. כל הנושא הזה תמיד מאוד עניין אותי ובסוף הלכתי לתחומים האלה, אבל יותר בכוחות עצמי מאשר בזכות התואר.

איך באמת נוצר החיבור לקריירה שלך עכשיו? אחרי התואר הלכת ישר לייעוץ אסטרטגי?

לא. עשיתי את מה שאתה תראה הרבה בהיסטוריה של אנשים ב-BCG ,שבאים מספקטרום מאוד רחב של רקעים. סיימתי את התואר בשנת 96 והתחלתי לעבוד בענף המסעדנות בארץ מספר שנים. זה נגע גם בניהול, גם קצת ביזמות וכו'.

במקביל הקמתי עמותה ללא מטרת רווח שהתעסקה בזמנו בדיאלוג ובדו קיום בין יהודים לערבים. הרגשתי שאני צריך סוג של מקפצה, לפתוח אופקים חדשים, ונסעתי לעשות MBA ב-"וורטון" בפילדלפיה. עשיתי תואר שהוא משולב, תואר MBA קלאסי ביחד עם מאסטר ב-"לימודים בינלאומיים" וככה המשכתי את הקו של יחב"ל. שם בעצם נחשפתי לעולם העסקי, עולם הייעוץ, עולם הבנקאות ,עולם הטכנולוגיה ועוד.

בקיץ, בין השנה הראשונה לשנייה, עבדתי בהתמחות קיץ ב- BCG , ניו יורק, ואז בעצם הבנתי- "אוקיי זה המקום שאני רוצה להגיע אליו". זה מעניין כי חלק מהסיבה שהתאהבתי בייעוץ אסטרטגי והלכתי על המסלול הזה היה כי בעצם לא ידעתי מה אני רוצה לעשות שאני אהיה גדול. וייעוץ אסטרטגי פותח אותך להרבה מאוד ענפים, תעשיות ועוזר לך לבנות כישורים של פתירת בעיות בסביבה של לחץ .

אז המחשבה הראשונה שלי הייתה שאעסוק בייעוץ אסטרטגי שנתיים ואז אבין מה אני באמת רוצה לעשות. אבל הדברים עושים את שלהם, ומאז קיבלתי כמה החלטות מאוד מודעות להישאר ולהמשיך להתקדם ב-BCG. וחלק גדול מהסיבה לכך, זה השילוב של הכוח האנושי שקיים ב-BCG , ומעבר לזה, גם ההזדמנויות מבחינת התפתחות אישית והתפתחות הקריירה, שאני לא חושב שיש להן מקבילה בשום מקום אחר.

התחלת לעבוד ב-BCG בניו יורק ואחר כך עברת לעבוד ב-BCG במומבאי, הודו למשך שנתיים. איך הייתה החוויה המקצועית והאישית במומבאי?

מומבאי הייתה חלק מתכנית שקיימת ב- BCG ונקראת "Ambassador Program", שבה מזהים עובדים מצטיינים ונותנים להם לעשות רילוקיישן למשרד אחר של BCG בעולם. זה כמו כיסאות מוזיקליים: אני נסעתי למשרד במומבאי ומי שהיה במומבאי נסע למשרד במקום אחר.

אלה היו שנתיים מדהימות בכל רמה, בזמן שהודו עוד לא הייתה ממש על הרדאר של שאר העולם. ראיתי שם חברות הודיות בזמן שהעולם בדיוק נפתח אליהם ופתאום יש שם אתגרים בדמות חברות זרות שנכנסות לשוק ההודי, הלקוחות שלהם פתאום משנים את הציפיות, את ההתנהגות, והמדינה מתחילה לשגשג. עבדתי שם בעיקר עם חברות הודיות מקומיות, גם על האסטרטגיה שלהן בתוך הודו וגם על האסטרטגיה שלהן "לכבוש את העולם". מבחינה מקצועית זאת הייתה חוויה נהדרת. מעבר לזה, מבחינת חיבור לחברה ותרבות, פגשתי שם המון אנשים שהם חברים שלי עד היום. זו הייתה חווית קריירה לצד חווית חיים מדהימה.

אחרי הודו חזרתי לארה"ב ובזמנו התחלתי להתמקצע בחברות "תעשייה קלה" ואז ראיתי את הצד השני של המטבע: חברות מסורתיות אמריקאיות שפועלות כבר כ-100 שנה, שהן הטופ בתחום שלהן, ופתאום צריכות להתמודד עם התחרות הזאת שבאה מהודו ומסין ושאר העולם המתפתח. עזרתי לחברות האלו להתייעל בצורה משמעותית ולפתח אסטרטגיות גלובליות.

BCG

לאחר מכן היית בין המייסדים של הסניף הישראלי הראשון של BCG , איך היה המעבר לכאן?

המעבר לישראל היה מאתגר, מלהיב ומוצלח. קודם כל ברמה של ליזום משהו ולבנות משהו מאפס עם הגיבוי, החיבור למערכת הגלובלית, כל היכולות הגלובליות שיש ל-BCG ועוד לעשות את זה כאן בישראל. אני אישית לא יכולתי לקוות ליותר טוב מזה.

אחד הדברים שמייחדים את BCG זה הגישה של "Chart your path". נהל בעצמך את הקריירה שלך וקח אותה למקומות שאתה רוצה לקחת אותה. זאת דוגמה ליוזמה כזאת – שני חברים שיושבים בבית קפה בניו יורק ואומרים "בואו ניקח את הצעד הזה ונבנה את הנוכחות של BCG בארץ". מהבחינה הזאת המעבר היה טוב מאוד וגם התזמון היה טוב, מבחינת הפוטנציאל שקיים כאן בשוק. התחלנו 5 אנשים, במצב שדומה להקמת סטרטאפ, ותוך זמן קצר הגענו למשרד המונה כבר עשרות עובדים.

מה ההבדל בין ייעוץ לישראלים לעומת ייעוץ לשאר העולם?

אני חושב שברמת האתגרים שחברות מתמודדות איתן, בסוף זה אותם אתגרים. העולם הופך להיות יותר מורכב: מודלים עסקיים נשברים ומשתנים במהירות הבזק, יש לך תחרות משווקים שלא הכרת עד עכשיו, מבנה עלויות שמשתנה, גלובליזציה, דיגיטיזציה, וכו'.

כשאני חושב על הלקוחות הישראלים שאני עובד אותם – הם מאוד מחוברים לתהליך, מחויבים ברמה האישית, רוצים להיות מעורבים, יש להם מה להגיד, סקרנים ללמוד ולדעת, מעריכים את הידע שאנחנו מביאים מבחוץ. אין פה יותר מדי דיבורים של "אולי נעשה, אולי לא נעשה", ברגע שמחליטים לזוז, מתחילים לזוז. כיועץ זה נותן לך המון סיפוק, כי אתה מהר מאוד רואה את התוצאות של האסטרטגיות והמהלכים שאתה מגבש.

מצד שני, כולנו ישראלים וכולנו מכירים גם את הצד של חוסר סבלנות. אנחנו בונים תהליך מוסדר והרבה פעמים אתה מגיע לסיטואציות שאנשים אומרים "אוקיי, תן לי כבר את התשובה" ואז אנחנו אומרים "רגע, קחו צעד אחורה, יש כאן מתודולוגיה ברורה, צריך גם את הדיאגנוסטיקה, להביא את ה-"input" מבחוץ וכו'. ברגע שאנשים מתחברים לתהליך שלנו הם מבינים את הכוח שבו. בסך הכל, זאת חוויה נהדרת והאנשים כאן יותר פתוחים. לפעמים אני מרגיש שאחרי חודשיים אני מכיר כאן לקוחות בצורה יותר אישית ואינטימית מאשר לקוחות בארה"ב שעבדתי איתם שנים.

גם משיחות שלי עם סטודנטים וגם עם משיחות עם אנשים מעולם הייעוץ האסטרטגי, זה נראה כאילו להתקבל לחברת ייעוץ היא משימה כמעט בלתי אפשרית: שלבים רבים במיונים, מספר ראיונות עם כל מועמד ועוד. מה הופך את תהליך הגיוס לכל כך מאיים למועמדים הפוטנציאליים?

אין ספק שזה תהליך מאתגר.

אנחנו נמצאים בביזנס שבו אנו נקראים לחברות כדי לפתור אתגרים קריטיים לעתיד שלהן. לפעמים הן מנסות להתמודד איתן שנים על גבי שנים ובסופו של דבר עובדות עם צוות BCG של 3-4 אנשים כדי להביא לתוצאות. לכן מידת היכולות שאנחנו דורשים מאנשים שמצטרפים היא גבוהה מאוד. אנחנו מחפשים את ה-"Top talent" שקיים.

אחרי 4 שנים פה, אני יכול להגיד שההון האנושי שקיים בארץ הוא מדהים והבחירה היא תמיד קשה עבורנו כי יש כאן עניין רב והרבה מאוד מועמדים טובים.

עם זאת, אנחנו מחפשים את הטופ של הטופ של המועמדים, כדי להכניס אותם, לבנות להם קריירות ולעבוד במשותף לאורך זמן. אני חושב שזה מסביר למה התהליך הוא מאתגר, מכיוון שבסופו של דבר הדרישות הן מאוד גבוהות.

אם אתה שואל למה התהליך הוא מאיים, אז אני חייב להגיד לך שאנחנו עובדים קשה כדי להפיג את המיתוס הזה ואני מרגיש שאנחנו מאוד מצליחים בזה. בסופו של דבר אנחנו מדברים עם כולם בגובה העיניים, אין כאן מסך עשן. הדברים הם מאוד ברורים גם מבחינת תהליך הראיון, גם מבחינת הקריטריונים וגם מבחינת הפידבק שאנחנו מעבירים למועמדים. אנחנו מנסים לעשות את זה כמה שיותר פתוח ואישי שאפשר. הפידבק שאנחנו מקבלים לגבי התהליך בסופו של דבר גם מאנשים שבסוף מתקבלים וגם אנשים שלא מתקבלים הוא חיובי מאוד.

סטודנט שעכשיו סיים תואר ראשון, איפה היית ממליץ לו להתחיל כדי להגיע אליכם בסופו של דבר?

יש לנו תהליך מאוד מוסדר. צריך לשלוח קורות חיים דרך האתר שלנו, בנוסף צריך לציין 3 משרדים (בעולם) שבהם הם היו מעוניינים להיבחן לפי סדר עדיפות. לאחר תהליך הסינון הראשוני של הגשת קורות חיים, אנחנו מזמינים מועמדים למבחן ומי שעובר את סינון המבחן נכנס לתהליך הראיונות. תהליך הראיונות הוא תהליך של שני סבבים: בסבב הראשון יש 2 ראיונות ובסבב השני בד"כ 2-3 ראיונות. בכל נקודה אנחנו נותנים לאנשים פידבק, טיפים וגם מנסים לעזור להם להצליח משלב לשלב. רק בסוף אנחנו מקבלים את ההחלטות לגביהם.

יש משמעות לתואר? עדיפות לכלכלה/מנע"ס/חשבונאות?

הגישה שלנו היא – אם אנחנו מצליחים לזהות את החומר האנושי המתאים עם יכולות אנליטיות, חשיבה יצירתית, סקרנות, יכולת לעבוד עם אנשים, אז אנחנו כבר נלמד אותם, נעצב אותם וניתן להם להתקדם ולהצליח בתוך BCG. לכן תחום התואר שאיתו הם מגיעים פחות מעניין אותנו. כן יש כאן אנשים שלמדו כלכלה ,מנהל עסקים, אבל יש גם רואי חשבון לשעבר, עורכי דין לשעבר, רפואה וכו'.

בסופו של דבר זה ביזנס של אנשים. אנחנו מובילים שינוי בתוך חברות ואתה צריך להיות לא רק גאון אלא גם גאון שיודע לתקשר ולמכור את הרעיונות שלו, לשכנע ולעבוד עם אנשים, להבין את הדילמות והרגישויות שלהם ולכן אנחנו מסתכלים גם על הדברים האלה.

BCG2

האם הדרך למנכ"לות עוברת אצלכם?

אני למדתי בחיים שקשה קצת לנבא מה יביא העתיד. אם אתה נכנס פנימה ולוקח את הזמן להפיק, ללמוד ולהתפתח, אז נפתחות דלתות חדשות ואפיקים חדשים. לכן אני ממליץ לאנשים להישאר עם ראש פתוח כי רק ככה הם יגיעו בסוף למיצוי אישי.

בתוך BCG יש כל כך הרבה אלטרנטיבות, שאנשים בוחרים דברים שונים כמו לנסוע מפה ולעבוד במשרד בסין למשך שנה, יש לנו תכניות שבהן אנשים יוצאים לעבוד בארגונים חברתיים למשך שנה שנתיים. אנשים שעובדים כאן מגיעים לכל מיני מקומות. BCG היא מקפצת קריירה שאין לה מקבילה. זה מקום, שמעבר למותג שלו שפותח דלתות, גם בונה יכולות שיוצרות בידול.

יש אנשים שיצאו מ-BCG לתפקידים בעלי הרבה מאוד השפעה, כי בדרך כלל האנשים שמגיעים לפה הם מלכתחילה אנשים עם הרבה מאוד מנהיגות שרוצים להשפיע. אז זה לא בהכרח מנכ"לות אבל כמובן שיש גם את החלק של האנשים שהפכו למנכ"לים של חברות גדולות כמו מנכ"ל ג'נרל אלקטריק ישראל, מנכ"לית בנק דיסקונט, מנכ"ל UBER ועוד רבים.

BCG נמצאת בצמרות של כל הדירוגים הנחשבים בעולם של "Best places to work". מה הופך אתכם למקום שהכי טוב לעבוד בו?

אז קודם כל אנחנו מאוד גאים בזה.

זה שילוב של כמה דברים: האלמנטים האובייקטיבים של שכר, תנאים וההזדמנויות להתנייד, שמבחינתי האישית, וכפי שראית במסלול שאני עשיתי, אני חושב שזה פלוס עצום. זה פותח לך הזדמנויות בכל העולם להיחשף וללמוד. זה דבר מדהים.

אבל באותה מידה, העבודה היא מאתגרת, זה לא "Nine to five job". זו עבודה שהיא מאוד מאתגרת ולפעמים בלתי צפויה מבחינת שעות, לו"ז נסיעות וכו'.

אבל אלה דברים שיש בעוד חברות.

אני חושב שמה שמייחד את BCG מכולם זה הנושא של ההתמקדות בפרט, והנושא שציינתי קודם של "Chart your path" שאנחנו מאוד רציניים לגביו. לכל אינדיווידואל יש השפעה מהותית על מסלול הקריירה שלו בתוך BCG ואנחנו רוצים שתביא את הערך המוסף שלך ל-BCG בכך שתשים את הרעיונות והתשוקות שלך על השולחן, כמו למשל הרעיון לפתוח משרד בישראל, להיכנס לתחום עניין חדש וכו'.

BCG תיתן לך את הפלטפורמה לעשות את זה. בכל שלב בקריירה זה יבוא לביטוי בצורה קצת שונה- בהתחלה ההשפעה שלך היא קצת יותר על המקומות הגאוגרפיים שתרצה לעבוד בהם, סוגים של תיקים, לקוחות וכו' וככל שאתה מתקדם יש לך יותר אחריות, יותר יכולת תמרון ולדעתי זה הדבר העיקרי שמבדיל את BCG מהמקומות האחרים כי בסופו של דבר אנשים אוהבים לעבוד במקום שלא רק דואג להם אלא גם נותן להם הזדמנויות לעשות את הכי טוב לעצמם.

רו"ח ופסיכולוג / טל חוברה

"הרו"ח המסורתי היה הולך לדיוני שומות במס הכנסה, היה מגיע לביקורת פעם בשנה ובזה זה היה נגמר. היום המנכ"ל רואה ברו"ח איש אמונו ויודע שאם יש לו בעיה, גם ב 2- בלילה, יש לו למי להתקשר"

ronen

רו"ח רונן ברקוביץ, 43 , מכהן כשותף בכיר בפירמת PWC, בעיקר על הקו שבין המשרד בתל אביב לאחיו החיפאי. ברקוביץ הצטרף לפירמה בשנת 1996, והינו בעל תואר ראשון במנהל עסקים וחשבונאות מהמכללה למנהל. היום הוא עונה לשאלות שלנו, הסטודנטים.

מה הביא אותך לתחום של ראיית חשבון? האם כיוונת להיות שותף במשרד גדול או שדברים השתנו בדרך?

מה שהביא אותי לתחום, זאת החשיבה למצוא מקצוע ולרכוש את הניסיון המתאים כך שבעתיד אהיה בעל מקצוע שימושי. יש תחומים שאתה לומד במוסדות האקדמאיים וכשאתה יוצא לשוק אין לך את הכלים האמיתיים, זה לא המצב במקצוע ראיית החשבון. כמו רבים, בהתחלה לא ידעתי מה זה בדיוק חשבונאות, והבחירה במקצוע הייתה כי ידעתי שזה מקצוע שאפשר לרכוש ובאמת להשתמש בו בהמשך הדרך, וכך צעדתי פנימה. אתה לא מגיע ביום הראשון למשרד ואומר שאתה רוצה להיות שותף, זו למעשה דרך שאתה מתווה לעצמך עם הזמן. אתה רוכש ניסיון, מקבל ביטחון ופידבקים טובים, אתה מבין שהפירמה זו פלטפורמה מאוד טובה להביא בה את היכולות שלך לידי ביטוי, לממש את החזון שלך, להשפיע ולהיות מעורב בתהליכים, והשותפות היא דרך מאוד נוחה. ככל שאתה מתקדם במעלה הסולם וצובר ותק, אתה מכוון למקומות האלה.

האם לדעתך מסלול של התקדמות בתוך הפירמה עדיף לעומת יציאה החוצה?

זו שאלה שהרבה מאוד שואלים, ואכן חלק גדול בוחר אחרי תקופה מסוימת לפנות החוצה. אני לא חושב שבין שתי האלטרנטיבות יש טוב ולא טוב, שתיהן מצוינות. המסלול בתוך המשרד הוא מסלול לטווח ארוך. זו פלטפורמה נהדרת שמאפשרת לך לפגוש מגוון רחב של חברות, אנשים מובילים במשק, לעמוד לצדם, להיות מעורב בעסקאות שהן מאוד משמעותיות, לייעץ. יש הרבה יתרונות במסלול כזה אבל לא לכולם זה מתאים. יש אנשים שזה פחות מעניין אותם, או שאין להם את הסבלנות והם כבר רואים את עצמם בחוץ, או אנשים שמעניין אותם להיכנס לתפקידי חשבות, ובשלבים יותר מאוחרים לתפקד כסמנכ"לי כספים או אפילו כמנכ"לים. גם אני שקלתי בתום ההתמחות לאן אני ממשיך, הייתה תקופה שהחלטתי שאני פונה החוצה ומחפש עבודה כחשב בחברה ואז הגיעה הצעה להישאר ולפתח קריירה בתוך המשרד עצמו. חשבתי שזו הצעה שהולמת את מה שאני מחפש, שיש בה עניין מקצועי, מימוש ואופק, אז לי זה התאים.

האם PWC שוקדת על פיתוחים וחידושים מיוחדים בתחום ראיית החשבון, ומהן לדעתך נקודות החוזק של הפירמה?

PWC היא הפירמה הגדולה בעולם בראיית חשבון, ולאמירה הזאת יש הרבה תוכן ומשמעות לעובד בתחילת דרכו במשרד. העולם של היום הוא כפר גלובלי, יש חברות ישראליות שפועלות בחו"ל ולהיפך. כדי להתקדם ולהצליח יש לרכוש את הכלים המתאימים, ו- PWC נותנת לך כלים להפוך לאיש כספים גלובלי. יש ממשק רציף עם פירמות אחיות של PWC בעולם, אנחנו מוציאים עובדים לרילוקיישן, או לתקופה קצרה יותר של 3-4 חודשים, וזה יתרון גדול שלא בהכרח קיים במקומות אחרים. הצוותים נוסעים לעשות ביקורת בעולם כולו, מגיעים גם לדרום אמריקה, הם מקבלים ערכים נוספים משמעותיי וזה ממשק נוסף עם העולם. בנוסף, צריך לציין את הלקוחות שלנו שהם נכס מאד גדול למשרד עצמו, חברות מהשורה הראשונה במשק בישראל, ואנחנו מאד גאים בהן. מעבר לזה, התרבות הארגונית אצלנו במשרד חלחלה לאורך שנים, מהשותפים ועד אחרון העובדים, כך שעובד שמגיע בתחושה שהוא יעלם בפירמה הגדולה, יקבל את הליווי שהוא צריך. יצרנו, עם כלים שחלקם פורמליים וחלקם בלתי פורמליים, מסלול אישי שנבנה לכל עובד. כשמדברים על פירמות של ראיית חשבון כמו PWC אפשר למצוא תחומים מגוונים מאד בביקורת, במיסים ובייעוץ שאנחנו עושים. המטרה היא להציע ללקוח "one stop shop" – הלקוח מקבל סל שירותים שעונה לצרכים שהוא זקוק להם, תחת מטרייה אחת. החוכמה היא לא לבוא ולהעמיס עליו את כל מה שהוא לא צריך, אלא באמת לזהות את הצרכים שלו. צריך להכיר בצורה טובה מה יש לך להציע, מה היכולות שלך כמשרד ואז תדע לתת מענה ללקוח.

pwc

כיצד מתמודדים עם הפערים איתם מגיעים הסטודנטים בין החומר הנלמד באקדמיה לבין הדרישות בעבודה השוטפת?

האקדמיה היא הבסיס לארגז כלים בסיסי שהסטודנט לוקח להמשך הדרך, אבל אין תחליף לניסיון. הדברים נלמדים בהדרגה – העובדים משובצים לתיקים עצמם ודרכם רוכשים את הניסיון. בנוסף יש משובים, נותנים לעובד פידבק כדי שיבין מהן נקודות החוזק והחולשה. מעבר לזה, הכניסה צריכה להיות חלקה, אנחנו מצמידים לעובד חונך אישי לכל התקופה של החודשים הראשונים. החונך נמצא איתו בתיקים המשמעותיים, וסביר להניח שייתן לו פתרון לכל שאלה שתעלה, החל בנושאים המקצועיים וכלה בשאלות יומיומיות. הנדבך השלישי, הוא כל מה שקשור להדרכות במשרד. זהו תחום דינמי, ולעיתים אתה מוצא שהחומר שלמדת באוניברסיטה לא בהכרח רלוונטי ללקוחות ולעבודה היומיומית שלך. המשרד משקיע שעות רבות בכל הקשור להכשרה המקצועית של העובדים, מתקיימים ימי עיון גלובליים שנעשים לכלל העובדים או בפורום יותר מצומצם. יתכנו גם הדרכות יותר ספציפיות, לדוגמא עובד שמצטרף לצוות בארה"ב לא יכול להשתלב בעבודה השוטפת ללא הדרכה מתאימה. השילוב של מתכונת כזו משלימה את הפערים.

בעקבות פתיחתם של מוסדות השכלה רבים והעלייה בכמות החוגים והסטודנטים בתחום, נוצרה הצפה במקצוע. האם לדעתך המצב חמור כפי שהוא מתואר? וכיצד היית ממליץ לסטודנטים העתידיים להתמודד עם המצב?

אני חושב שהמוסדות המוכרים – האוניברסיטאות, שאפשר להוסיף להם את הבינתחומי, המכללה למנהל ואולי אפילו רופין, הם מקומות שמכשירים את הסטודנטים בצורה מאוד טובה. סטודנט שמגיע מאחד המוסדות האלה, כבר עשה צעד טוב ראשון. מעבר לזה, אני באמת מאמין שהטובים בסוף מצליחים. יש תקופות שבהן הביקוש מצטמצם, ויש תקופות שהוא עולה, בד"כ על פי התנועה במשק – מיתון לעומת צמיחה. בעיני הבחירה במקצוע היא בחירה מצוינת, הוא מאפשר התפתחות ויש בו הרבה מאוד אפשרויות להתקדם ולהגיע למקומות שאתה רוצה. מי שבחר ללמוד תחום מסוים צריך להתחבר ולאהוב את מה שהוא עושה, אחרת הוא לא ימצא עניין. אין פעולות אופרטיביות שהייתי ממליץ לעשות מעבר לתחושת חיבור לדברים, לשוחח עם אנשים שעוסקים בתחום ומכירים את הדברים מקרוב, והכרות שלך עם עצמך, זאת האינדיקציה הכי טובה.

לפי דוח שפרסמה המועצה הלאומית לכלכלה, מקצועות רבים וביניהם מקצוע ראיית החשבון צפויים להיעלם משוק העבודה. מה דעתך על התחזית, וכיצד PWC ואולי גם פירמות אחרות מתמודדות עם הסוגיה?

כפי שאמרתי, אני מאמין גדול במקצוע. חברות שצומחות, חברות שעושות עסקים, חברות שרוכשות חברות, חברות שמתרחבות, כולן צריכות את אנשי המקצוע לידם. הן צריכות יעוץ מיסויי, כלכלי, הן צריכות מבקרים, הן עובדות תחת רגולציה. ולכן המקצוע שלנו הוא בבואה של השוק עצמו. זה נכון להגיד שהמקצוע משתנה כל הזמן, הביקורת שעושים היום לא דומה לביקורת שעשו בעבר, ואני משוכנע שבעתיד, הביקורת תעשה בצורה שונה לחלוטין. חברות עובדות היום בכלים ממוכנים, שילוב של מערכות מידע הוא הכרחי בכל צוות. צריך להבין שהשינויים שעוברים עלינו מביאים את הרו"ח למקום בו הוא מתפקד יותר כ-"trusted advisor"- אותו אדם שמלווה את המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים בהחלטות עסקיות, ובחיים השוטפים של החברה, בהתאם לאי התלות. כדי להיות רו"ח טוב, עליך להיות במקום בו אתה מעניק ערך מוסף ללקוחות. אותו מנכ"ל שרואה ברו"ח איש אמונו, יודע שאם יש לו בעיה גם ב 2:00 – בלילה, יש לו למי להתקשר ולהיוועץ בו. הרו"ח המסורתי היה הולך לדיוני שומות במס הכנסה, היה מגיע לביקורת פעם בשנה ובזה היה נגמר העניין. אז במובן הזה העולם בהחלט השתנה ואנחנו ואחרים מתאימים את עצמנו. דיברנו קודם על סל שירותים רחב שהפירמה מציעה כ-"one stop shop" וזו אחת הדרכים. יש שבחרו להתמקד ביעוץ ונושא הביקורת ננטש, אנחנו לא מאמינים בזה, הביקורת היא עדיין לב העניין, היא הבסיס לכך שלא משנה מה יקרה קדימה, כל משקיע בחברה ירצה לקבל איזשהו אמון והרו"ח נותן את אותו אמון בתוצאות החברה ובדוחותיה.

pwc2

סטודנטים רבים חושבים על המשך לימודיהם לתואר שני. עד כמה אתה חושב שתואר נוסף תורם לעבודתם לעומת צבירת ניסיון? והאם היית ממליץ לעובדייך לעשות זאת?

קודם כל, אי אפשר להשוות בין תואר ראשון לשני. תואר ראשון הוא הבסיס, הכלי שאתה רוכש כדי לעסוק במקצוע עצמו, ותואר שני בהחלט נותן רקע נוסף שיסייע בעבודה, אבל אינו חובה כדי להצליח. אם מישהו ממשיך לתואר שני רק כדי להוסיף שורה ברזומה של הקו"ח, לטעמי זו טעות. אם אנשים מחפשים עניין, ויש להם את הזמן הפנוי ואת המקורות המימוניים, בוודאי שזה יכול להוסיף. אבל אפשר להתקדם גם ללא תואר שני, לרכוש את הניסיון המתאים, ולהגשים את כל מה שאתה רוצה להגשים.

הרבה פעמים אנחנו רואים שאנשים שקוראים עיתונות כלכלית ובקיאים במתרחש במשק ובמדינות סביבנו, יודעים מהן השפעות הריבית, משמעות צעדי הנגידה, בקיאים בעסקאות הגדולות במשק ובכוחות שפועלים, דווקא הם באים עם כלי שהוא הרבה יותר משמעותי. זה מתחבר לאמירה קודם על כך שאנחנו יותר "trusted adviser" ו-"business partner", כך שמי שהשכיל בתחילת דרכו להיות רחב אופקים בזירה הפיננסית והכלכלית, זה בהחלט יעזור לו באינטראקציה עם לקוחות, והלאה בכל דבר שיעשה.

רוב הסטודנטים משלבים את התואר עם כלכלה או מנהל עסקים. האם יש מקום להמליץ לסטודנטים שילוב עם מקצועות שאינם בהכרח חופפים או נוגעים באופן ישיר לתחום?

היום חלק גדול מבסיסי הרישומים של חברות מנוהלים באמצעים ממוכנים, הנחת העבודה היא שבעתיד זה ילך ויעשה שכיח. כדי לעבוד בנוחות על אותן תוצאות יש להכיר את הסביבה הממוחשבת של החברה. מי שנטיית ליבו היא לעולם המחשבים וה-IT ומרגיש שם נוח, אז בהחלט יוכל להיות חיבור טבעי, אבל אני רואה גם ממשק גדול בין המקצוע שלנו לתחומים אחרים שאולי לא נהוג להזכיר אותם. בסופו של דבר אנחנו עובדים עם אנשים, אנחנו חוצים איתם אתגרים כאלה ואחרים, לפעמים הם מגיעים לפסגות ולפעמים לקשיים. אתה מוצא את עצמך מתקשר מול לקוחות, ממונים וכפופים, ודווקא בכל מה שקשור ליחסים האלו יש יתרון לאנשים שנטיית ליבם היא תחומי רוח. אמר לי אחד הלקוחות שלי, מנכ"ל, באחת ההזדמנויות – "המקצוע שלכם זה לא IFRS ותקנים, אלא הרבה פסיכולוגיה". אתה נמצא בסיטואציות לא פשוטות ואתה בונה מערכות יחסים עם לקוחות. אז יש יתרון גדול במקצוע לאנשים שיש להם את היכולת לתקשר עם הסביבה, להעביר מסרים ולהניע אנשים. אנשים שרוכשים את הכלים, לומדים את נפש האדם, יכולים להביא את זה גם למקצוע שלנו.

בעניין שכר המתמחים, האם השכר הנוכחי שהינו גבוה רק במקצת משכר המינימום ראוי להיות לדעתך להיות שכרו של אדם בעל תואר ראשון שלמד ארבע שנים?

גם אני הייתי במקומות האלה. הייתי סטודנט, המשכתי להתמחות ובהחלט ההתחלה אינה פשוטה, במיוחד לאיש צעיר שבונה את עצמו ורוצה להקים משפחה. בשנים האחרונות וגם בבחירות האחרונות, השיח הוא חברתי. הקושי להתמודד הוא לאו דווקא רק של אנשים מתחת לקו העוני, קוראים לזה מעמד הביניים. זה לא סוד שהשכר ההתחלתי נמוך יחסית, ויחד עם זאת צריך לזכור מספר דברים – זהו עניין שהוא חוצה שוק, ומה שהמשרדים נותנים זאת אותה פלטפורמה לרכוש את הכלים המתאימים, לפגוש חברות מהמובילות במשק, להיחשף לעסקאות גדולות, ללמוד את רזי המקצוע, כדי שבסוף תוכל לצאת לעולם העסקי. יש מחיר לניסיון שנצבר. אם השכר הולם או לא – כמובן שאפשר להתווכח על זה. מתחילים בדרגה יחסית נמוכה בשכר, וכבר אחרי שנה יש קפיצה שהיא משמעותית. עם השנים הקפיצות יותר משמעותיות, ותוך זמן קצר יחסית אפשר להגיע לשכר שהוא נאה ומתגמל. התגמול עומד בקנה מידה אחד עם משרות מאוד בכירות במשק בישראל, בהתאם ליכולות ולניסיון שלך. צריכה להיות ראייה לטווח רחוק, בעבודה מתאימה ובסבלנות אפשר להגיע לתגמול ראוי מעבר לעניין המקצועי, ומעבר לסביבה העסקית והחברתית, שהם יתרונות בולטים בפני עצמם.

לסיום, המלצות או טיפים לסטודנט הלומד חשבונאות והיה רוצה לשבת בכיסא שלך בעתיד.

אני חושב שכבר הצלחת להבין שהכלל זה לאהוב את מה שאתה עושה, תעשה את מה שאתה עושה בגלל שטוב לך. בעולם הגלובלי של היום יש חשיבות ליכולת שלך לתקשר עם הסביבה. אנחנו מדברים הרבה על האנגלית ככלי שיכול לשמש אותך, זהו אחד הקריטריונים לפיו אנו מקבלים את העובדים למשרד עצמו. רובד נוסף זאת האוריינטציה העסקית, העיתונות והספרות הכלכלית שהזכרנו. לגבי יכולות מקצועיות – אנשים שהם חרוצים, עם מוטיבציה גבוהה, רצון וחזון להצליח, אין הרבה דברים שיכולים לעצור אותם. זה קודם כל תלוי באדם עצמו, מי שמכוון גבוה, לא מפחד מעבודה קשה, יגיע למקום שאליו הוא מכוון.

pwc3