המדריך לטרמפיסט בשוק ההון – תהיות על מניות / גיא כנען

"בטח אחי, אני אקנה קצת מניות בחברה עם פוטנציאל ואז היא תעלה ואני אעשה מכה. דוד של חבר שלי עשה מליונים ממסחר!" (שיחה בין 2 ישראלים ממוצעים שמדברים על הבורסה).

כולנו שמענו סיפורי הצלחות על אנשים שעשו הון ממסחר בבורסה, אבל האמת היא כרגיל קצת יותר מסובכת. תוחלת הרווח, או הסיכוי לעשות רווח בבורסה הוא חיובי לטווח הארוך, אבל בשנים מסוימות הוא שלילי, כלומר יש סיכוי ממשי להפסיד כסף ויעיד על כך כל סוחר ב-2008 למשל. אז איך בכל זאת אני עושה כסף ממניות?

shukhon

בהנחה שהשתכנעתם לקחת את הסיכון, צאו מנקודת הנחה שתמיד יהיו כרישים גדולים מכם, שמבינים את השוק ועוסקים בזה ב"משרה מלאה". אל תנסו להתחרות בהם – אתם תפסידו.

אז קודם כל התאמנו על יבש, קראו ושחקו במשחקי בורסה כמו שכתבתי בטור הקודם. אחרי שאתם מרגישים מוכנים לקפוץ למים, החליטו על סכום כסף שאותו אתם מוכנים לסכן. גדולים ממני ממליצים לאנשים בגילנו על סיכון של 30% מההון שלכם להשקעה במניות. אחרי שייעדתם את הכסף, עכשיו בחרו את מקום ההשקעה. רוצים שמישהו מומחה ידאג לכם וימליץ לכם? השקיעו במסגרת הבנק או בית השקעות. הם גוזרים עמלה, אבל יתנו לכם ראש שקט בהתעסקות עם התיק. במידה ואתם רוצים להיות מעורבים אקטיבית בבניית התיק, כעצמאיים או במסגרת בניית התיק במקום מוסדי, אתם צריכים אסטרטגיה שנגזרת מהסיכון שאתם אוהבים. מי שאוהב סיכון, יבחר להשקיע במניות ספקולטיביות יותר, כמו למשל חברות היי טק או ביו-טק שהתנודתיות שלהן גבוהה יותר, מה שמאפשר רווח (או הפסד) ממשי בטווח הקצר. מי שאוהב לישון בשקט, עדיף שיבחר חברות ותיקות עם יציבות, שהשינוי במניה הוא נמוך יחסית וכפועל יוצא גם התשואה.

הדבר הבא והחשוב ביותר לפני קניית מניה הוא הניתוח של החברה. ישנן אינספור שיטות לנתח האם השקעה בחברה תניב רווח ראוי. שום שיטה היא לא מדויקת וסביר להניח ש-2 אנשים שונים לא ינהגו בצורה דומה בבואם לקנות מניה. להלן מספר שיטות נפוצות:
מכפילים ישנם עשרות מכפילים, כמו מכפיל רווח הון וכד', המשותף להם הוא שהינם יחסים פיננסיים קלים לחישוב שמנסים לחשב את מחיר המניה ביחס לשוק. כשאנו בודקים את המכפיל אנו בעצם מנסים להבין האם מחיר המניה ביחס למכפיל הממוצע לענף, זול יותר (כלומר הקנייה עשויה להיות כדאית) או יקר יותר, אלו יחסים שמשתנים בהתאם למכפיל וצריך להבין אותם. החיסרון במכפיל הינו שהוא ניתוח שטחי שמתעלם מהרבה דברים שמשנים נתונים, כמו שווי שוק ורווח.

ניתוח טכני – זו היא בעצם הסתכלות על דו"ח כספי שמוציאה חברה בורסאית וניתוח הנתונים שמופיעים בו. מדו"חות כאלה ניתן להבין הרבה על המגמות הקיימות והעתידיות בחברה, כלומר האם היא מנסה לגדול, להתמודד עם משבר וכד'. ניתוח טוב של דו"ח גוזל זמן רב ומתעלם מהשפעות של אווירה ציבורית על החברה, אולם הוא נותן את המידע הרב ביותר על החברה שבה תרצו להשקיע.

ניתוח היסטורי – בדיקה פשוטה יחסית שמנסה להבין את המגמות במניה של החברה ולנבא התנהגות עתידית, כלומר בודקים נתוני מניה אחורה ורואים האם היא עולה, יורדת ומה המחיר מקסימום. החיסרון הוא שזה לא מנבא הרבה. קריאה של אירועים עתידיים – זהו ניתוח שמתבסס יותר על "הכרת השטח" מאשר ניתוח של החברה, למשל אם נדע על חברת תרופות שנמצאת בשלבי
פיתוח אחרונים של תרופה, אולי נרצה לקנות אותה כדי שנהנה מהעלייה במחירים אם יתפרסמו תוצאות חיוביות ולהפך. החיסרון הוא שזה מאוד ספקולטני ומסוכן.

יש עוד לא מעט שיטות, חלקן טכניות יותר וישנן כאלה שעובדות על השכל הישר. זכרו שרצוי לשלב בין כמה שיטות כדי להבין מגמה חיובית.

לסיום, חשוב שמי שמשקיע במניות, יידע להיות עם היד על הדופק. כלומר, לא להתלהב מרווח ולצפות שהוא ימשיך לעד או להיות מדוכא עד נשמתו מהפסד. אלו דברים טבעיים בשוק ההון ובחיים. בסופו של דבר כולם צוברים ניסיון. נסו לשרוד את המשברים בהתחלה, קראו חומר מקצועי והתעדכנו בחדשות על טרנדים כלכליים וכאמור, גם אתם עשויים להרוויח בטווח הארוך.

כתבה זו אינה מהווה ייעוץ פיננסי או המלצה להשקעה, או הצעה לרכישת או מכירת מוצרים פיננסיים מכל סוג שהוא ואינה מהווה תחליף לייעוץ אישי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.

אפקט הקופיקס / תמיר גדליה

כשחשבנו על ראיון לגיליון הנוכחי, רצו שמות גדולים של אנשים חשובים בעולם העסקים הישראלי. אבל לי היה רק שם אחד שרץ בראש, רק אדם אחד שרציתי לראיין – אבי כץ, המייסד והבעלים של "קופיקס". השינוי שהביאה "קופיקס" לצרכנות בישראל הוא כל כך גדול, שמרוב שהכל קורה כל כך מהר, אנשים אפילו לא מספיקים לעצור ולשים לב לשינוי שמתחולל כאן בעולם הצרכנות. תסתכלו מתחת לבית שלנו, כל רחוב יפו מלא בעשרות חיקויים ל-"קופיקס" ול-"קופיקס בר". ועכשיו כבר מוכרים אוכל חם ב-5 שקלים, מיץ ב-5 שקלים, פיצה ב-5 שקלים. פתאום אנחנו קונים קפה ולא מרגישים אשמה, לא מרגישים שדופקים אותנו.

אבי כץ הוא איש עסקים שצמח מלמטה. התחיל כילד בבני ברק למשפחה שבה אמא מפרנסת לבד 5 ילדים, לאחר שאביו נפטר כשהיה בן 7. בלי קשרים, בלי כלום, הוא צמח וגדל והביא לנו את כפר השעשועים, "הכל בדולר", " ד"ר בייבי", "ששת", "קופיקס" ומאיים להמשיך את המהפכה עם "סופר קופיקס", סופרמרקט שכל המוצרים בו נמכרים ב-5 שקלים.

katz2

אני אתחיל בשאלה יותר אישית – איך אתה חושב שהילדות שלך בבני ברק כילד חרדי השפיעה עליך כאיש עסקים?

(מחייך) אתה מתחיל משמה דווקא?

תראה, סבא שלי סיפר לי שסבא שלו סיפר לו, שעד כמה שהוא זוכר, היו במשפחה רק סוחרים. אז כנראה שיש בזה גם גנטיקה.

צריך להבין מה זה להיות סוחר, מה עושה אותך סוחר טוב, מה עושה אותך סוחר מצוין ומה עושה אותך סוחר שאי אפשר לנצח אותו. לסוחר יש ארבע תכונות. התכונה הראשונה שיש לסוחר, זה להרגיש את השני. אדם שלא יכול להרגיש את השני, לא יכול להיות סוחר טוב. אם אני יודע לזהות מה כואב לך, אני יכול לצבוע את מה שאני רוצה ולמכור לך בצבע שהיה חסר לך. אם אני יודע מה חסר לך, אני יכול למכור לך את זה. תקרא לזה אינטואיציה, חוש שישי. אני לא מדבר עכשיו על מישהו שמוכר בבאסטה במחנה יהודה, שאם הוא מוכר בזול אז הוא מוכר, אני מדבר איתך על סוחר אמיתי. סוחר שיכול למכור לך חברה במאה מיליון שקל, סוחר שיכול לגרום לך להיכנס איתו כשותף.

הדבר השני שסוחר צריך זה "קומון סנס"- מתי לסגת, מתי ללחוץ, מתי להרפות, מתי לעשות את הטלפון הנוסף, מתי לא לעשות את הטלפון הנוסף. זה לא להרגיש אותך, זה משהו ליד זה. יש-"להרגיש אותך ולהביא לך את המוצר הנכון" ויש-"מתי להציע לך אותו". דבר שלישי זה- נסיון. ולכן ככל שסוחר מבוגר יותר הוא סוחר יותר טוב. דבר אחרון זה- יכולת דיבור.

יש כאלה שיש להם רק יכולת דיבור בלי השאר. אז הם סוחרים, אבל לא סוחרים מעולים. יש כאלה שיודעים מה חסר לשני אבל אין להם את ה-"קומון סנס" מתי לעשות את הטלפון הנוסף. אז פעם הם מצליחים, פעם לא. אני חושב שלי יש את שלושת התכונות וניסיון חיים שקיבלתי, כל ארבעת אלה הפכו אותי לסוחר. וכנראה שזה מה שהפך אותי, כבר בבית ספר יסודי, להיות הסוחר של הג'ולות, וככל שעברו החיים נהייתי יותר ממולח.

הדבר בילדות שהשפיע עליי הכי הרבה זה לא ה"בני ברק" אלא ה-יתמות. בגיל 7 שנודע לך שאביך נפטר ע"י כך שאחיך מקריא לך מודעת אבל ברחוב, אתה מבין שאת האפשרות לזעזע אותך לקחו כבר. תחשוב כמה פעמים באת להורים שלך בין גיל 7 לגיל 20 עם בעיה, בקשה לעזרה, סיוע, משהו. אני לא יכולתי לבוא. יש לי אמא אלמנה עם 5 יתומים. מה יש לי לבוא? שהרביצו לי? שלקחו לי? שאני רוצה לקנות משהו? זה מה שהשפיע עליי, ה-יתמות, לא בני ברק, היתמות עשתה אותי עצמאי .

היו לך עסקים אחרים לפני, ביניהם "הכל בדולר" וכמובן "כפר השעשועים". איך הגעת לרעיון של "קופיקס" ?

זה תהליך. העסקים שלי תמיד היו זיהוי חסרון כללי ומתן מענה לבעיה. אם אנחנו מדברים למשל על "כפר השעשועים" – בזמננו היו קונים מכשירי כתיבה בחנויות מכשירי כתיבה. תחפושות היו קונים בחנויות בגדים או תפרו לבד. הבגד הכי זול שקנו כדי לתפור תחפושת היה 70 שקל. אנחנו הפכנו את התחפושות לצעצוע שמוכרים ב 20 שקל. והוא מבד של בובה ולא מבד של בגד כי ליום אחד אפשר גם בד של בובה, ואת מכשירי הכתיבה – במקום עפרון בשקל, 12 עפרונות בשקל.

לגבי "הכל בדולר" – הסתובבו פה מיליון עולים חדשים בשנות ה-90 . נגיד שיש עולה חדש ומולו אדם שכבר 30 שנה בארץ, שניהם עובדים באותו משרד ומקבלים אותה משכורת. ההבדל הוא שאחד יש לו כבר בבית אלף דברים של נוחות. מתמונה על הקיר ועד למסגרת לתמונה, פרחי משי באגרטל ופירות מפלסטיק בקערה. לעומת זאת, הבית של העולה החדש הוא עירום. כי אלה דברים שמצטברים כשזה עולה עשרות שקלים כל דבר. אז נתנו להם ביום אחד את כל הדברים האלה כדי שיוכלו להתיישר.

לגבי "ד"ר בייבי", נולדה לי הבת השנייה… אתה עוד לא נשוי נכון?

לא.

בבת הראשונה, אתה תקרע את חמותך. אתה תלך בהתלהבות עם אשתך ל"שילב" ותדפוק חבילת לידה ב-12 אלף שקל. כשמגיע הילד השני, אתה לנפשך. אתה לא תחזור לחמותך שתקנה לך עכשיו עוד עגלה ועברו כבר 4 שנים ואתה לא מוצא את העגלה הקודמת. חטפתי את הסטירה הזאת. אז עשינו את "ד"ר בייבי" והבאנו עגלת "מדריד" עם כל הפונקציות ב-800 שקל. תוך 5 שנים "ד"ר בייבי" סיפקה 2 מתוך 4 עגלות שנמכרו במדינה ו-3 מתוך 4 כיסאות רכב לתינוק, קנית מאיתנו.

cofix

כאן אני שואל אותו על המשרד שאנחנו יושבים בו, משרד ממש קטן יחסית למה שציפיתי.

אני יושב במשרד כזה קטן כי זה הסטייל שלי. אני אעשה לך סיור איפה המנכ"ל שלי יושב, אתה תקבל שוק. רוצה לראות? אני הבעלים נכון? היית מצפה שאני אשב במשרד הגדול.

ואז הוא מראה לי את המשרד הענקי עם הנוף המטורף של המנכ"ל.

מה עם העניין של היוקרה, רושם על לקוחות?

זה נוח לי פה. אני לא מנהל את העסק אז אין לי שום סיבה למשרד גדול. לחיות? אני חי טוב אל תדאג. יש לי את האוטו הכי טוב בכל האזור כאן, הבית שלי כנראה הכי יפה. אני חי הכי טוב אבל אני חי כמו שמתאים לי. בעסק, יש מנכ"ל, יש יו"ר, יש הכל. למה מי אתה אבי כץ? בעל הבית? בסדר בסוף החודש אתה לוקח את הרווח. הכל בסדר. יש לי מרצדס שאני נבוך לפתוח את הגג שלה. אני למעשה צריך לנסוע עם נהג אבל אני נבוך שמישהו ינהג לי. כשאני נוסע לחו"ל, אתה מדמיין שאני טס בפירסט קלאס ואתה מדמיין שרוצים לקחת לי את המזוודות. אני נבוך שהנהג שמחכה לי ייקח לי את המזוודה. אני לוקח בעצמי ואף אחד לא סחב לי מזוודה בחיים שלי.

אני לא מאחר לאף אחד לשום פגישה, לאדם קטן או גדול, חשוב או לא חשוב, אני זה שעונה לטלפון. קבעת איתי, אין לי מזכירה. אני מעורב ומושקע במעל 100 חברות. אני זה שמתקשר לחברה שבה השקעתי את הכסף ואני זה שקובע פגישה מול המזכירה של המנכ"ל שעובד אצלי. זה אני, זה הסגנון שלי וזה הסטייל שלי.

כבר בימים הראשונים של "קופיקס", הפרסום והחשיפה לרשת היו בקנה מידה עצום. אפילו "רולדין" בשיתוף עם רני רהב, דאגה לעשות מסיבת עיתונאים שמטרתה לתקוף את "קופיקס".

עשינו ניהול נכון של ההתקפה עליי.

חודש וחצי לפני הפתיחה, כדי שנדבר עם ספקים והם ידעו במה מדובר, הדלפנו "מייסד 'הכל בדולר' רוצה לעשות…", שרק מי שצריך ידע. הכנו את החנות, סידרנו, עשינו הכל. מיום ראשון בבוקר היא עבדה רגיל. הבאנו עיתונאים ובלוגרים וכותבים ממגזרים שונים, וכולם חתמו שהם לא יוציאו את זה עד יום שני ב 17:00 .

ביום שני ב 17:00 הכל התפוצץ. תוסיף לזה שהמקום נראה יפה, הרעיון נראה מצוין.

אחרי שיצאת עם קופיקס התחילו לצוץ חנויות עם קונספט זהה כמו פטריות אחרי הגשם. בחלקם אפילו השם כמעט זהה. מה הביא להתפשטות הזאת של הקונספט כל כך מהר? איך זה השפיע עליך?

יש שני סוגים: אלו שעשו חיקוי כולל הצורה והקונספט ואלו שפשוט עשו גם ב-5 שקלים. אלה שעשו חיקויים, "קופיז" וכל אלה ,הם עשו ממש דומה אבל ברוך השם שזאת התחרות ולא יותר גרוע. לא עשיתי נגדם כלום. תחרות לטווח הקצר מרגיזה אותך, אבל לטווח הארוך היא בונה אותך. אני אתן לך דוגמא – השקנו את תפריט החורף עכשיו שיש בו מגוון פריטים חדשים. זה שעשה לי חיקוי לפני חודשיים, עשה חיקוי של "קופיקס לפני חודשיים". הכנסתי אלכוהול אז הוא גם הכניס אלכוהול. אבל ראית את הבר החדש שעשיתי בכיכר הדווידקה?

ראיתי וכבר שתיתי שם.

אז אתה מבין – אי אפשר לחקות אותך קדימה, אפשר לחקות אותך אחורה. תחרות מרגיזה אותך בטווח המידי, אוכלת לך את הלב, אוכלת לך את הכבד. לטווח הארוך, אם לא הייתה קמה לי תחרות, אז הייתי חושב שיש לי זמן, ולא היו לי עכשיו 50 חנויות אלא 20 כי פתאום אתה מבין שאין לך זמן. דבר נוסף – אתה תמיד מחדש. חדשנות זה לא דבר שמתבזבז. הכנסנו אלכוהול אז גם הם ישר הכניסו ואמרו "גם לי יש!", אז אמרתי להם "לך גם יש?! אז בוא אראה לך מה זה אלכוהול" ועשיתי בר ענק שאלוהים ישמור, עוצר נשימה, בא לי לבכות כשאני מגיע לשם.

אז אי אפשר לחקות אותך קדימה, אפשר לחקות אותך אחורה ואחורה הוא היסטוריה. אחורה זה התפריט של אתמול. עכשיו הכנסנו אוכל חם והחקיינים לא יכלו לצפות לזה. הכנסנו מג'דרה, פסטות ועוד הרבה דברים, ואז יכולים רק לחקות אחורה ומה נהיה? נהיה חיקוי מקולקל ואז רואים כמה אתה טוב. בלי השוואה איך ידעו שאני טוב?! אז למי שמחקה אותי, אני אומר לאנשים שלי – "תשלחו לו פרחים", כי בזכותו יש לי 50 חנויות במקום 20! כי יודעים שאני מצוין, כי זה מחייב אותי להתחדש, כי אפשר לעשות חיקוי של אבי כץ של אתמול, אבל אי אפשר לעשות חיקוי של אבי כץ של מחר ואבי כץ של מחר תמיד יפתיע.

כשפתחת את הסניף הראשון של קופיקס אמרת "אני הולך לשגע את המדינה". מה תאמר ערב פתיחת הסניף הראשון של "סופר קופיקס" (רשת הסופרים החדשה שמוכרת הכל ב-5). כשאמרנו שאנחנו הולכים לעשות "סופר קופיקס", הרשתות המוזלות ענו "גם לי יש מוצרים עד 5 ₪!" וזה הצחיק אותי כי הם פספסו את הנקודה. אם ננפה את האבק מעל המחאה החברתית, נגיע למי שהמצב שלו הכי כואב. יום אחד באתי לסניף קינג ג'ורג'. יצאה אחת הלקוחות מהתור של האנשים ושאלה אותי – "אתה מכיר אותי?". התברר שהיא גדלה איתי בשכונה. היא אמרה לי "תדע לך שעכשיו התגרשתי ואין לי מה לאכול. אני עובדת כזבנית והגעתי לפת לחם. אם לא היה פה "קופיקס" ולא הייתי יכולה לאכול סנדוויץ" ב-5 שקל בבוקר וסנדוויץ" ב-5 בערב, הייתי רעבה.

שים את זה בצד. נכון שאנחנו פותרים בעיה גם למסכנים אבל לא להם אני מנסה לפתור את הבעיה. משפחה שרוצה לקנות ביותר זול, יכולה ללכת ל-2-3 מקומות. יכולה לנסוע ל-"מגה" ולקנות מבצעים של אחד פלוס אחד, אח"כ לנסוע לרמי לוי למלא עגלה ולקנות בשוק מחנה יהודה דברים נוספים. מי שבאמת אכפת לו ורוצה להוזיל את סל הקניות, יגיע בסוף להוזלה.

האוכלוסייה שהכי זקוקה לסל קניות זול, ואני לא מדבר על עניים, מסכנים או "מתמסכנים", אלא אנשים שחיים עם חשבון, שביניהם – פנסיונרים, זוגות צעירים, רווקים ורווקות. שם נמצאת המצוקה. כי להם, אין זמן ולפעמים אין גם רכב, והם גם לא צריכים מוצר שיש עליו מבצע אחד ועוד אחד והם לא צריכים אריזה גדולה שהיא "אריזת חיסכון". בדקנו לאיזה מצוקה אין פתרון וזה בדיוק זה. אתה רוצה לקנות בזול, אתה נוסע לרמי לוי – אז שם אתה צריך לקנות המון. אבל אתה לא רוצה המון כי אתה פנסיונר, רווק, זוג צעיר, אז אתה יורד לקנות בשכונה ומזמברים אותך.

תדמיין אותך בבית, יורד לשכונה שלך ויש שם "קופיקס" ולידו סופר שכולו ב 5 שקלים. לקחנו את ה -50 אלף פריטים שיש בסופרמרקט ומיינו אותם לפי צורך. למשל יש 17 סוגים של טונה בסופרים היום בישראל. שניים מתוכם הם המכר – 180 גרם מים ו-180 גרם שמן. אני אביא את השניים האלה, ב-5 שקלים. אתה תבוא עם רשימה מהבית של 7 מוצרים. אתה כבר יודע בכניסה שאתה מוציא 35 שקלים. ובכניסה יהיה קופיקס. ושמה תשתה כוס מיץ ותאכל סנדוויץ' ואז היום כבר לא תצטרך לבשל.

cofix2

אבל השאלה האם 600 המוצרים שיהיו בסופר שלך זה לא מעט מידי. אני לא אצטרך להשלים קניות במקום אחר אח"כ?

אפשר לשאול אותך שאלה? אכפת לך אם היום בערב אתה תאכל גבינה צהובה כזאת או גבינה צפתית כזאת?

אתה נכנס לסופר ויש לך קופסת עוגיות ב-5 שקלים והיום באים אלייך חבר'ה ללמוד. לחברים שלך, איכפת איזה עוגיות הבאת? אם ימכרו לך פילה היום וסול מחר? אכפת לך?

לא נצליח שלא תקנה במקום אחר, נצליח שתאהב אותנו. כי קודם כל אתה תקנה בזול, כי הרי לא נמכור משהו שעולה 3 שקל ב-5 שקל. נמכור משהו שעולה 8 שקל ב-5 שקל. משהו של 3 שקל נמכור 2 ב-5 . אנחנו לא מטומטמים.

איפה שצריך לחתוך לך את הכמות, נחתוך לך. וואלה קפה "טייסטר'ס צ'ויס". מה אתה צריך 200 גרם? אתה צריך 50 גרם. בשביל מה לממן את אוסם ל 4 חודשים? אז אתה תאכל טרי ואתה תקנה רק מה שצריך. זה כבר חיסכון בפני עצמו. חצי מהמוצרים יהיו זולים, לא תצטרך לנסוע לשום מקום ובנוסף יהיה לך "קופיקס" בכניסה. תאהב אותי???

ועכשיו תשאל אותי "איך תהיה זול יותר? מה? תקנה יותר טוב מהקניין של רמי לוי? תקנה יותר טוב מהקניין של מגה?" ואז אני אענה לך שקבעתי כללים לעסק: פריט אחד מספיק. לא יהיו 2 סוגי קטשופ, לא יהיו 2 סוגי שמפו. נבוא לקוקה קולה ונגיד : "כמה אתה רוצים על ליטר וחצי?" אם לא יהיה קוקה קולה אז פפסי, לא פפסי אז אר.סי.

ויהיה רק סוג אחד?

רק סוג אחד. קוקה קולה לא יגידו לך : "אני אשים את שלי ב-7 ולא אכפת לי שפפסי יהיה ב-5 כי את שלי יקנו יותר."אז אני אגיד לו שהוא מתבלבל בדבר אחד – לא יהיה. זה מקל וגזר. המקל הוא שאני לא אשים אותו על המדף. והגזר הוא שאם אני אשים אותך – אתה תהיה לבד על המדף. והדבר השני שהוא חזק זה ה-" 5 שקלים".

אח שלי אתה צודק! קטשופ אוסם עדיף על כל קטשופ אחר! אין כמו קטשופ אוסם! זה נכנס ב-5? לא?? אז לא! פרסתי לך את "סופר קופיקס". עכשיו תגיד לי – אני אצליח או לא? מה אתה מרגיש? אני אצליח כי אני הגיוני. ויאהבו אותי. איך שמעון פרס אמר – "שלא יבלבלו לכם במוח – הכל אישי, וכולם רוצים שיאהבו אותם".

ההשפעה של המדינה על הצרכנות בישראל. מזיקה או תורמת?

מזיקה מאוד. אני אתן לך דוגמא – אם הייתי מקים את העסק הזה בגרמניה למשל, הייתי נוסע למפעל זול בצרפת, מעמיס סחורה על משאית לגרמניה ומוכר. פה, אם אתה רוצה להביא סחורה אתה עובר שנה של עינויים ומסתבך עם 10 רגולטורים שונים – משרד הבריאות, מכון התקנים וכו' וכו'.

אתה יודע שאתה צריך לעבור 13 רגולטורים כשאתה רוצה לפתוח בית קפה של קופיקס של 30 מ"ר?!

אתה יודע שרק את השלט של החנות שלך, אתה צריך למסור אותו לעירייה והם עושים וועדה כדי להחליט אם מה שכתוב על השלט שלך זה בסדר?! אתה מבין מה הולך פה?! יש משרד בריאות ומשרד בריאות של העירייה ויש מישהו בנפרד שבא לבדוק את גודל המחסן!

לסיום, בנימה יותר אישית, בקמפוס הר הצופים, יש יותר מ 10- אלף סטודנטים עניים ומרודים ששותים כ 15- קפה ביום. למה אין "קופיקס" בקמפוס?

האוניברסיטאות רואות בנכסים האלה כנכס נדל"ן ונכס נדל"ן מקבלים עליו שכירות לפי מחזור מכירות. אם תמכור ב-15 שקל במקום 5 שקל, יהיה יותר מחזור הכנסות או פחות?

זה תלוי בגמישות ׁ(משחק אותה כלכלןׁׂׂׂ).

המחזור יהיה גדול יותר.

ובעיניי האנשים הקטנים שמנהלים את הנדל"ן של האוניברסיטאות, החנויות בקמפוסים הן לא לשירות הסטודנטים, אלא נכס נדל"ני שצריך להכניס הכנסות. שישנו את הגישה הזאת באוניברסיטאות, נקנה בזול.

הירושלמים בפייסבוק / רז קפלן

ישראל, כידוע היא מעצמת פייסבוק מבחינת אחוז השימוש ברשת החברתית ביחס לאוכלוסייה.
על פי נתונים רשמיים יותר מ-3.5 מליון ישראלים מעל גיל 18 פעילים כיום על בסיס חודשי בפייסבוק! (הנתונים על בני נוער אינם מאושרים לפרסום, ר"ק)
אולם, מה קורה בבירת ישראל?
בכתבה זו אביא לכם סקירה נרחבת של המדיה החברתית הירושלמית. כמה מדברים על העיר, לכמה עסקים בעיר יש נוכחות דיגיטלית ועוד.
בין 350 ל-400 אלף בני 18 ומעלה, מצהירים על עצמם כגרים בירושלים, שזה קצת פחות מחצי מכלל התושבים בעיר (829,863 לפי ויקיפדיה).
התל אביבים לעומת זאת, משאירים לנו אבק עם יותר ממליון משתמשים פעילים. הנתון לא יושב בקנה אחד עם מספר התושבים בעיר, זאת כנראה מהסיבה שרבים קוראים לעצמם תל אביבים על אף שאינם כאלו.

בתור העיר שחוברה לה יחדיו, ירושלים מפוצלת מאוד. הירושלמים או לפחות אלו שדיווחו לפייסבוק שהם גרים בירושלים, דוברים ארבע עשרה שפות שונות! כשהמובילות הן- עברית עם 36% , אנגלית עם 34% , ערבית עם 24% ורוסית עם שני אחוזים, מכלל התושבים.

graph1

מבחינת מקצועות, החלוקה היא מעניינת ושונה מכלל הפייסבוק.
שני אחוז מאיתנו, עובדים בקהילה או בעבודה סוציאלית, שזה פי 2 מכלל הפייסבוק!
גם בתחום החינוך יש הפתעה לטובה. בירושלים יש 38% יותר אנשי חינוך בהשוואה לכלל הגולשים.
מצד שני, להייטק ולמסחר יש מחסור של יותר מ 33%- בירושלמים.

graph2

 אילו עמודים הירושלמים אוהדים?

הנתונים עד כה היו פחות או יותר סטנדרטיים, הם גם כנראה קצת משקרים ולא אומרים את כל האמת. כעת, אציג בפניכם את העמודים הכי ירושלמים. מדד זה יותר מדויק ואכן עשוי להעיד על העיר. כאן גם תופתעו לגלות מספר דברים מעניינים.

המדד מתבסס על היחס בין חברי העמוד לאלו שמצהירים על ירושלים כמקום מגוריהם. את עשרת העמודים הכי ירושלמים תופסות מספר קטגוריות:
שלושה עמודי פוליטיקה ומוסדות ציבור, בה מופיעים ניר ברקת ועיריית ירושלים במקום הראשון והשני בדירוג ובמקום השלישי תנועת התעוררות. שלושה עמודים של תקשורת ערבית- הטלווזיה הפלסטינית, סוכנות הידיעות הפלסטינית והעיתון אלקודס. ושני עמודי מסחר בלבד. של קניון הדר וחנות הבגדים Bello , שגם הוא בערבית.

אם נבחן את העסקים עצמם. נגלה שליותר מאלף מסעדות, בתי קפה ופאבים יש עמוד פייסבוק, כמו גם לעשרים ושבע חנויות ספרים, מאה ועשרים מלונות, ארבעים ושבע מספרות ואפילו יותר ממאה מכוני כושר!

בספורט, מנצחת בית"ר ירושלים את שאר הקבוצות עם 30,000 אוהדים, לעומת הפועל י-ם בכדורסל עם כ-15,000. בתרבות, בית אביחי מנצח בהפרש קטן את הסינמטק עם 15,000 חברים לעומת 14,000. המוסדות האקדמיים בעיר פעילים מאוד בפייסבוק, לאגודת הסטודנטים 20,000 לייקים, לאוניברסיטה העברית 13,000 בעברית ועוד 26,000 באנגלית. לעמוד הממים של האוניברסיטה hujimeme ישנם כמעט 9,000 לייקים. עוד שני עמודי בדיחות ירושלמים פעילים הם "כיכר החתולות" עם 20,000 חברים ו"ירושלמים בינוניים וסבירים" עם 14,000.

graph3

מה קורה ברשתות חברתיות אחרות?

אינסטגרם, הרשת החברתית לתמונות עם פילטרים שפייסבוק קנתה במיליארד דולר, משמשת בדרך כלל לצילום חתולים ואוכל, אבל גם כאן יש ייצוג מרשים לירושלים עם יותר ממליון תיוגים בסך הכל.

graph4טוויטר, בה מצייצים בישראל בעיקר ידוענים, אבל בעולם תופעת ההתבטאות ב-140 תווים, רחבה הרבה יותר, פועלת בעיר בשני מחוזות, התקשורת הבינלאומית והעולים והזרים שגרים כאן. בנוסף, בחודש האחרון, ירושלים הייתה הרבה מאוד בכותרות המקומיות והבין לאומיות. זה התבטא בדיווחים שוטפים, גם של אתרי חדשות שונים וגם של אנשים פרטיים. יותר מחצי מליון אזכורים היו לירושלים בחודש האחרון, מאה אלף יותר מלעיר עזה לשם השוואה וכמעט פי 10 מלעיר תל אביב. הרשת החברתית האחרונה, רלוונטית לעיר בעיקר כיעד תיירותי. Trip advisor , האתר אותו כל אחד פוקד רגע לפני נתב"ג, עוסק בביקורות על אתרי תיירות שונים. מוזיאונים, מלונות פאבים ואפילו פינות חמד לא מוכרות, אפשר למצוא כאן עם דירוג של הגולשים.

לירושלים כידוע, בימים שקטים בעיקר יש הרבה מה להציע לתיירים מכל הסוגים. בסך הכל מופיעות שבעים ושלוש אלף ביקורות על אתרים בעיר. מתוכן, 26,000 ביקורות על מלונות, 27 אלף אטרקציות ו 14 אלף מסעדות. יש גם 14 אלף תמונות של תיירים מהעיר. האתרים המדורגים הכי גבוה אגב הם מלון ארתור, פיצת הברדק והעיר העתיקה כאתר תיירות.

graph5

לסיכום, לבירת ישראל יש נוכחות רבה במדיה החברתית, אבל רק באופן יחסי לבירות אפריקה והמזרח התיכון ויש לה המון מקום לצמיחה בתחום. הן מבחינת המודעות של הקהל והן מבחינת העסקים בעיר.

צור קשר עם רז

מקורות:

linksraz

איך תנצלו את היכולות שלכם בשביל לסגור את החודש / רז קפלן

לנו הסטודנטים כמו כנראה לכל האנשים יש בעיה של מחסור בכסף. אך בעוד לאנשים בוגרים אחרים יש את הזמן (והמקצוע) להשקיע בעבודה סטנדרטית, רובנו מעדיפים להשקיע את זמננו בללמוד לישון או לבלות. אז נכון שיש תוכניות שמאפשרות לשלב ויש אוניברסיטה פתוחה ובעצם לא חייבים להגיע לכל השיעורים אבל בתכלס, רובנו ממלצרים או מחלטרים. אז מה עושים כדי לאזן טיפה את החשבון? אם יש לכם כשרון שאין לאף אחד אחר, דירה מול הים או אפילו תמונות מהטיול האינטרנט יכול לעזור לכם לעשות מזה קצת כסף. זהו מדריך בארבעה שלבים שבסופו אתם צפויים (אחרי עזרה קטנה מההורים) לשרוד את החודש.

מתחילים: איך הבית יישאר נקי?
airbnb, האתר שעזר לכם למצוא מקום לישון במרכז ברלין בקיץ שעבר יכול לעבוד גם בכיוון ההפוך. כלומר להכניס לכם כסף במקום לקחת אותו. אם אתם גרים בתל אביב, ירושלים או רחמנא לצלן חיפה תוכלו גם אתם להשכיר את הדירה שלכם לכל המרבה במחיר, שמתחיל מ 250 שקלים חדשים ללילה בסוף השבוע. אז בפעם הבאה שאתם חוזרים להורים ליומיים שלושה, תתאמו עם השותפים שגם הם לא יהיו ותעודדו קצת את התיירות. בכסף שתקבלו תוכלו לשלם לניקיון החורבה שלכם, שכמובן בתמונות שיווקתם אותה כלא פחות ממלון בוטיק. האתר אגב, מבטח מקרים של גניבה והרס. https://www.airbnb.com

mita

סבירים: הכל בזכות חוג הפסנתר
fiverr זה אתר ישראלי שנותן לכם אפשרות למכור ולקנות משימות קטנות בתמורה ל 5 דולר. רוב המטלות הן בסגנון "אני אמצא לך אשיג לך 100 לייקים בתמורה ל 5 דולר" או "אני אצור לך לוגו בשביל 5 דולר" אבל יש גם את היצירתיים והמשעשעים "אני אקליט ברכת יומולדת אישית ליקירך בעד 5 דולר", הממשק נוח והכסף עובר ב-paypal. כישרונות ייחודיים כמו שירה/סקייטבורד/ג'אגלינג (הקיפו את המיותר) יכולים לעזור. נסו להיזכר בכל הכישורים שיש לכם ומי יודע, אולי יום אחד תעשו מזה עסק. http://www.fiverr.com

מתקדמים: להחזיר את הטיול
אחרי שהייתם בדרום אמריקה, באוסטרליה ובהודו ובעקבות זה שטיילתם עם, Gopro מצלמת רפלקס דיגיטלית ב 4000 שקל וגם אייפון, על המחשב שלכם יושבות כרגע אלפי תמונות שעשויות להיות מקור הכנסה לא קטן בכלל. את האמת, תהליך ההרשמה הוא יותר ממייגע והסיכוי שבאמת תרוויחו הרבה כסף קלוש, אבל אם אי פעם חלמתם על לעסוק בצילום, זו הזדמנות טובה לקבל מדד על היכולות שלכם. האתרים נותנים בערך 25 סנט לתמונה שנרכשה וכ 20 דולר אם מנוי נרשם לשירות שלהם דרככם. http://submit.shutterstock.com

boats

העתיד: תודה לך סובארו ג'אסטי
על פי השמועות, אמורה להגיע בקרוב לישראל האפליקציה שמשגעת את ארצות הברית – uber. גם שיטה זו משתמשת בנכסים שלכם, במקרה זה המכונית המעופשת. לא מדובר כאן לוח טרמפים תל אביב- נהריה "מוזמנים להצטרף ולהשתתף ולשבת ליד כלב מיירר מאחורה" אלא על שירות אמיתי שמאפשר לכם להפוך לנהגי מוניות או שליחים למספר שעות, על פי דרישה. לי אישית יש הרגשה שבישראל השירות יתקע ברגולציה ולא ממש יעבוד אבל אין לדעת.

לסיכום, את היתרונות המובנים מאליהם של דירה עם אחלה של מיקום ומכונית צמודה ואת היכולות הנרכשות של שירה, צילום או אפשר להפוך לכסף מזומן, בלי הרבה השקעה של זמן. שזה המשאב העיקרי שחסר לנו כסטודנטים. יש עוד המון שיטות להרוויח כסף דרך האינטרנט, חלקן לגיטימיות יותר וחלקן פחות. חיפוש קל בגוגל יעזור לכם למצוא את הדרך שלכם לסגור את החודש. בהצלחה.

סינדרלה בוליביאנית / גיא הילברון

ב 18 בדצמבר 2005 , היום בו הפך אבו מוראלס לנשיא הילידי הראשון בתולדות בבוליביה, גם חסידיו הגדולים ביותר התקשו לחזות תסריט בו פחות מתשע שנים לאחר-מכן, יצעד מי שהיה עד לא מזמן מנהיג מגדלי הקוקה המסורתית בבטחה בדרכו לקדנציה שלישית היסטורית בארמון הנשיאות בבירה לה-פאס. הרבה מכך הודות למודל סוציאליסטי שטובי המומחים כבר מנסים לפענח, כזה שכבר הספיק להוביל את בוליביה לתקופת השגשוג המשמעותית בתולדותיה. אז מי הוא בעצם אבו מוראלס, וכיצד תחת שרביטו הפכה המדינה הנחשבת בפי מטיילים ישראלים רבים לדבר הכי קרוב שראו לעולם שלישי, לאחד השמות החמים של השנים האחרונות באמריקה הלטינית?

morales

הסיפור של אבו מוראלס מעניין, מרתק, אפשר אפילו בהחלט להתייחס אליו כסיפור סינדרלה. לא פשוט בכלל להוציא כתבה חיובית על מדינה שהעומד בראשה התבטא בחריפות כנגד ישראל במהלך מבצע "צוק איתן", אולם מי שכבר היה שם, יודע שאת הבוליביאנים בלשון המעטה אי-אפשר להאשים בשנאת ישראל, וגם הנשיא שלהם בוחר ברטוריקה הזו (כמו רבים אחרים ברחבי העולם למרבה הצער) לא כי באמת אכפת לו מאיתנו, אלא בעיקר בשביל לצבור עוד כמה נקודות זכות בהנהגת "הכוחות המקופחים" בעולם, אלו שמתיימרים להציג עצמם כאנתיטזה המוחלטת לארצות-הברית של אמריקה, ממש כמו ידידו הקרוב מונצואלה הוגו צ'אבס כשהאחרון עוד היה בחיים.

מוראלס בן ה 54 , אחד משלושה אחים (מתוך שבעה) שהצליחו לשרוד ילדות בכפר החקלאי אורינוקה שבדרום בוליביה בשנות השישים (השאר נפטרו בגיל מוקדם), צמח וגדל כרועה צאן וכמנהיגם של מגדלי הקוקה – מסמליה הגדולים ביותר של המדינה נטולת המוצא לים עקב סכסוך טריטוריאלי עתיק יומין מול צ'ילה. בבוליביה, המדינה המזוהה יותר מכל אחת אחרת עם התרבות הילידית ביבשת (שורשיה של כמעט 60% מהאוכלוסייה בשבטים אינדיאניים כמו הקצ'ואה והאיימארה), מאז ומעולם לא דרך נשיא ילידי במסדרונות הפרלמנט, וצמרת הפוליטיקה נחשבה ממש עד לא מזמן לנחלתה של האליטה הלבנה, זו שדומיננטית במיוחד בעיר סנטה קרוס שבמזרח המדינה לא רחוק מן הגבול עם ברזיל. יותר מכך, עד לפני חמישים שנה, אנשים ממוצא ילידי כלל לא יכלו לשוטט בכיכרות הערים הגדולות בחופשיות. החלטות ניאו-ליברליות קיצוניות שהתקבלו על-ידי אותן אליטות בשנות השמונים והתשעים, בעיקר הפרטות במחירים זולים במיוחד שהובילו לכניסה מאסיבית של משקיעים זרים שגזרו רווחים אדירים על משאבי הטבע של המדינה, היו אלו שסללו בדיעבד את הדרך להתעוררותן של השכבות החלשות בבוליביה שהחליטו לקחת את גורלן בידיהן ולפעול במסגרת תנועות שונות כדי לשנות את כללי המשחק. אחת כזו הייתה התנועה הסוציאליסטית MAS שנוסדה בשנת 1987 , זו שכמנהיגה ניצח מוראלס בבחירות ההיסטוריות של 2005 שסחפו מספר שיא של לא פחות מ 84.5% מבעלי זכות ההצבעה במדינה לקלפיות.

מוראלס עלה לשלטון עם אג'נדה סוציאליסטית ברורה. כמי שמתיימר "להחזיר את המדינה אל העם" ומדבר בגאווה את השפה הילידית איימארה כשפת אם, היה זה סימבולי לגמרי שב 1 במאי 2006 , פחות מארבעה חודשים לאחר שנכנס לתפקיד, הוא הכריז בנאום משולהב בדרום המדינה על הלאמת שדות הגז והנפט – מקור העושר הטבעי הגדול של המדינה. כשבאותו יום דיבר מוראלס על "הסוף לבזיזת המשאבים הטבעיים" בבוליביה, תסריט ריאלי לכל מי שמכיר דבר או שניים על ההיסטוריה של אמריקה הלטינית, בוודאי בעיניים מערביות של מוסדות כמו קרן המטבע או הבנק העולמי, היה שמסע ההלאמות והרטוריקה האנטי-מערבית של מוראלס ישלחו את המדינה אל התהום תוך שנתיים או שלוש, כמה באמת מסוגלת הרי להחזיק עצמה כלכלה עם תל"ג לנפש הקטן (נכון ל 2005) משל סוריה או גיאורגיה בעולם גלובלי בו רבים מערכי הקפיטליזם המערבי כבר הפכו למובנים מאליהם. תסריט הרבה פחות סביר, או במילים אחרות המציאות של ימינו, היה שהמודל של מוראלס, שבחר בפועל בדרך הרבה פחות קיצונית משל עמיתיו בקובה או בונצואלה, יוביל את בוליביה לתקופת הצמיחה המשמעותית ביותר בהיסטוריה שלה, עם מספרי מאקרו מרשימים ותל"ג לנפש שהכפיל עצמו תוך 6 שנים מיום כניסתו של מוראלס לתפקיד ומאז הספיק לעלות עוד יותר.

עלייה אסטרונומית במחירי הגז בעשור האחרון בעולם מהווה את מקור הצמיחה העיקרי של בוליביה בשנים האלו, כשהמדינה נהנית גם מייצוא של מינרלים שונים, סויה, קפה וכמובן הקוקה המסורתית. כחלק מהמודל הכלכלי שלו, מוראלס הפחית משמעותית את התלות המסורתית במערב כך שכבר ב 2008 חלק גדול מן הייצוא והייבוא בבוליביה התנהל מול שכנותיה באמריקה הלטינית ובקאריביים, ורק 24 אחוז ממנו מול מדינות יחסית עשירות. כל זאת תוך שמירה על מדיניות סוציאליסטית אם כי יחסית מתונה וכאמור בהחלט לא מתבודדת. הצמיחה המתוארת שינתה לחלוטין את פני המדינה ודווקא על רקע שנות מיתון לא פשוטות בכלל בעולם, כמו גם אצל שכנותיה כמו ונצואלה הסובלת מן האינפלציה שלקחה את הסוציאליזם לקיצוניות, ארגנטינה שמנסה להיחלץ ממצב של חדלות פירעון וסימני השאלה סביב ברזיל שמתקשה להדביק את התחזיות האופטימיות מלפני מספר שנים, בלה-פאס הבירה ההווה נראה ורוד מתמיד. מסעדות נפתחות חדשות לבקרים, ומספר מרכזי הקניות בעיר גדל פי ארבע מאז 2009 , הרבה הודות למעמד הביניים הבוליביאני, שעד כניסתו של מוראלס לתפקיד כמעט ולא היה קיים במדינה שרובה המוחלט חי מתחת לקו העוני. נתון חשוב אחר מבחינתו של מוראלס הוא שכיום, רק 3.8% מהאוכלוסייה בבוליביה אינה יודעת קרוא וכתוב, כאשר היעד הבא של הממשל הוא לצמצם משמעותית את האנאלפביתיות גם בקרב בני שישים ויותר.

morales2
האם אפשר כבר לדבר בפירוש על 'הנס הבוליביאני'? יכול להיות שכן. גם בקרב מוסדות הכלכלה העולמיים, הצמיחה בבוליביה בשנים האחרונות בהחלט מוערכת וזוכה למחמאות, הרבה בגלל שבתוך כל המודל הסוציאליסטי הזה, מקפיד מוראלס לשמור על מדיניות אחראית בכל הנוגע לפרמטרים כמו אינפלציה ויעדי גרעון. הספקנים לעומת זאת, מדגישים כי הסקטור הפרטי עדיין חלש מדי, במיוחד לאור שאיפותיה של ברזיל – שותפת מסחר חשובה במיוחד של בוליביה בתחום הגז – להגיע ליצור עצמי כבר משנת 2019 . גם באופוזיציה יש הטוענים שהכסף הגדול שנכנס בשנים האחרונות נותב למקומות הלא נכונים, ובאופן כללי מעטים כנראה עדיין האנשים שהיו ממהרים להמר על המשך השגשוג גם בעשור הבא. מה שבטוח, עם דבר אחד קשה מאוד להתווכח: ב 12 באוקטובר צפוי מוראלס, דמות להערצה בבוליביה כיום בסטנדרטים שדי נדיר לראות בעולמנו מנשיא או ראש ממשלה במדינתו למרות ביקורות נגדו מימין וגם מחלק משותפיו עד לא מזמן בשמאל, לעשות היסטוריה ולהתחיל קדנציה שלישית ברציפות כנשיא. הסקרים נכון לכתיבת שורות אלו (אמצע ספטמבר) מנבאים לו ניצחון מוחץ כבר בסיבוב הראשון, כשברקע הבטחותיו להרחיב את הרפורמות החברתיות שלו תחת המנדט להוביל את המדינה לפחות עד שנת 2020 .

איך תראה הקדנציה הבאה של מוראלס? שאלה מצוינת. בינתיים במאי האחרון, הוא כבר שריין לעצמו מנדט לשנה הבאה גם בתחום אחר, כשחתם על חוזה בקבוצת הכדורגל המקצוענית Sport Boys מהליגה הראשונה במדינה, עם החולצה מספר 10 הקלאסית על הגב. רק בדרום-אמריקה.

המדריך לטרמפיסט בשוק ההון / גיא כנען

אז אתם חדשים בתחום ,התפנה לכם קצת כסף ובתור אנשי עסקים לעתיד אתם רוצים לעשות ממנו קצת יותר. אבל כשהריבית על העו"ש עוד מעט כבר שלילית, ונדל"ן הוא חלום רחוק ,האופציות מצטמצמות. לעומת זאת, כניסה לאפיק ההשקעה בשוק ההון אינה דורשת השקעה כספית משמעותית בהכרח ויכולה להניב רווח יפה בממוצע על הכסף הפנוי שלכם. מצד אחד ראוי להזכיר שהשקעה כזאת היא הימור. מצד שני קשה להתווכח עם תשואה ריאלית שנתית של 7.5% ב-15 השנים האחרונות רק מהשקעה במדד תל אביב 100 .

shukhon

בהנחה שהתגברתם על הפחד מההפסד הכספי ואתם מוכנים להשקיע, כדאי קודם כל לעשות קצת שיעורי בית למי שעולם העסקים זר לו לחלוטין. כדאי להתחיל לקרוא מונחים בסיסיים, להבין מה זה אג"ח,מניה, מהם מדדים ריאליים ונומינליים ולהבין לאן אתם נכנסים. נכנסתם למדור שוק ההון באחד האתרים או בעיתונים ואתם מבינים מה המשמעות של המספרים שרצים על המסך? עכשיו צריך להחליט האם תשקיעו לבד או דרך גורם מתווך.

יש מי שיבחרו לגשת לבנק או ליועץ השקעות פרטי. דרך המוסדות הללו אפשר להיוועץ במומחה מורשה שזוהי עבודתו. במקומות הללו נעשית עבודה רצינית של בעלי מקצוע שיודעים באיזה תיקים להשקיע, ויכולים לקחת את הטרחה מכם. כמובן שתמורת זה תיגבה ממכם עמלה בגובה כוח המיקוח שלכם (כמות כסף שהבאתם). מי שמעדיף להתנסות עצמאית או לחסוך את דמי ניהול החשבון מוזמן להמשיך לקרוא. למי שמתלבט ורוצה להתנסות "על יבש" אפשר להתאמן לפני על אתרים לדימוי שוק ההון כמו Investopedia, goldtip הישראלי או אפילו אפליקציות לסלולרי שמאפשרות חוויה זהה למציאות בלי לסכן כסף אמיתי.

בין אם תשקיעו באופן אישי או דרך סוכן, חשוב להחליט על צורת ההשקעה ועל מידת הסיכון שבה תבחרו להתנהל. לרוב אג"חים של מדינה ואג"חים קונצרניים נחשבים כלים יותר סולידיים, ומתאימים לאנשים ששונאים להסתכן.

מניות, ובעיקר מניות של חברות קטנות הן מסוכנות יותר, בעיקר מכיוון שזהו כלי יותר רגיש לתנודתיות ולשינויים פתאומיים בחברות, ובעיקר כי למי שרוכש מניה אין עדיפות משפטית בפירוק של החברה (כלומר בפועל סביר להניח שבמקרה של פשיטת רגל בעל אג"ח יקבל את הכסף או חלקו לפני קונה המניה שיכול להפסיד את כל השקעתו).

קחו בחשבון את הנתון הבא, רוב האנשים מפסידים כסף בפעם הראשונה בשוק ההון, בעיקר בגלל חוסר ניסיון או לחץ שגורם להם לעשות החלטות שגויות. רצוי שתיקחו זאת בחשבון ותתחילו עם סכום כסף קטן.

בצעדיכם הראשונים בשוק ההון קראו הרבה, למדו על שיטות השקעה ועל אסטרטגיות ובכלל נסו לשאוב ולקרוא הרבה חדשות, בעיקר כלכליות,כדי שלא תופתעו מאירועים. לדוגמא, פספוס פרסום בעיתונות על קשיים בחברה שהשקעתם בה, מה שעשוי לגרום לאיחור במכירת המניות והפסדים. ישנם אחלה אתרים מקצועיים יותר ובלוגים של אנשים מהתחום שמסבירים למה כדאי להשקיע במכשירים פיננסיים ספציפיים ויכולים ממש לעזור לכם, כמו מרקט ווטש, סיקינג אלפא וכד'.

כאשר אתם מרגישים מספיק בטוחים ורואים קצת כסף מההתעסקות, אתם יכולים להתחיל לבנות לעצמכם אסטרטגיה משלכם, כלומר לבנות תיק השקעות אינדיבדואלי המותאם לפי סיכון או תחום ספציפי ואפילו לקחת את התחביב הרווחי שלכם צעד אחד קדימה- ניתן לנהל את תיק הפנסיה שלכם היום ולחסוך חלק מדמי הניהול ואפילו להרוויח מספיק ממסחר כדי להצליח להתפרנס מהעניין.
אם אתם רואים שאתם מתחילים לעסוק במסחר באופן יומי, רצוי לעבור לסחור עם תוכנות של בתי השקעות שמאפשרות להימנע מדמי הקניה והמכירה שמוצעים בבנקים, למשל כמו IBI TRADE.

טיפים לסוחר המתחיל
אל תירא – מסחר בשוק ההון לא מתאים לכאלה שנלחצים בקלות, טיפוסים שמתמכרים וכד'.
לא תחמוד – עבדו תמיד באופן רציונלי ולא רגשי. מדד טכני עדיף לרוב על תחושת הלב וקביעת סף להפסדים ולסיכון, תימנע נפילות קשות.
כבד את ההמלצה בחשדנות – יש בחוץ המון המלצות והמון חדשות, חלק הן למעשה המלצות של בעלי עניין ובעלי אינטרסים. תמיד שאפו לחקור על חברה מאשר להשקיע לפי המלצת אנליסט.
כי מעפר באת ואל עפר תשוב – תמיד תהיו עירניים, שום חברה לא עולה תמיד, וגם ענקיות נפלו, לכן לעולם אל תחשבו שאתם על הגל והיזהרו מהנפילה הבאה.
זכור את הידע בשיעור ושננו – בסוף אנו לומדים בשיעורים לא מעט ידע מועיל. ניתוח דוחות, מימון וכד' הם כלים מאוד בסיסיים (בעיקר בתואר ראשון), אבל נותנים לכם ידע בעל ערך רב להשקעות ולכן שווה לפעמים להשקיע בלימוד אמיתי של החומר.
מאחל לכל מי שהשתכנע – השקעה מוצלחת ותשואה גבוהה.

ראיון פתיחת שנה-ראש העיר ניר ברקת / עדי כהן

לקראת פתיחת השנה הושבנו לשיחה את ראש העיר הכי עסוק בארץ לשיחה על כסף, השקעות, והמעבר הלא כל-כך מתבקש מאיש עסקים לאיש ציבור

את ניר ברקת אנחנו פוגשים בלשכתו באיחור של עשרים דקות. למרות הנטייה הטבעית שלנו להתעורר מאוחר (מי חשב ששיעורים בשמונה וחצי בבוקר זה הגיוני?), הפעם זה לא אנחנו. סוף הראיון הופיע במפתיע גם כן כשאחת העוזרות של ראש העיר נכנסה להודיע שהוא "חייב לצאת לאירוע עם השופטים", מותירה אותנו לזרוק את דפי שאלות המוכנות ולאלתר שאלות סיכום. תוך כדי, ראש העיר מסנן שיחות ושותה קפה על-מנת להישאר מרוכז. תכירו – ניר ברקת, ראש העיר הכי עסוק בארץ.

שלום ניר. ספר לנו קצת על ההתחלה שלך – היית מ"פ בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, סיימת תואר ראשון במדעי המחשב בגבעת רם, ואז מה?

barkat1ו… שכחת משהו – גם למדתי לקראת תואר שני במנהל עסקים, כאן באוניברסיטה העברית. למען האמת, חסרות לי רק שתי נקודות זכות לסיום התואר. זאת הייתה התקופה שהתחלתי להקים את הסטארט-אפ שלי. הייתי סטודנט חרוץ: עבדתי לפרנסתי, עשיתי 70 יום מילואים בשנה והייתי בסוף של הלימודים לתואר שני. בקורס אחד לא הסכימו לתת לי ציון למרות שהגשתי את העבודות, אז פשוט ויתרתי על התואר.

השותפים העסקיים שלי למדו תואר ראשון במחשבים בעברית. זה היה אח שלי ועוד שני חבר'ה. באותה שנה, 88 ', הווירוס מחשבים הראשון תקף את האוניברסיטה העברית. נתקע להם המחשב. החבר'ה שלי ישבו, עשו אנליזה, והבינו שזה וירוס, ושהמחשבים נדבקו מהאינטרנט האוניברסיטאי. אז הם מיד ישבו וכתבו תוכנה שמנטרלת את הווירוס, ראו כי טוב ואמרו 'בוא נלך ונביא את זה לחברים, לאנשים'.עצרתי ואמרתי 'שניה אחת…יש פה פוטנציאל. מאיפה שבא וירוס אחד, יכולים לבוא עוד'. הקמנו את BRM (ראשי תיבות של שמות המייסדים – ברקת, רכבי, מן – ע"כ), ארבעה שותפים והתחלנו לפתח את המוצר. ככה שנה-שנתיים אכלנו חצץ כאופרציית גראז'(כינוי לסטארטפים של צעירים נלהבים בלי הרבה כסף) עד שהתחלנו לעשות עסקאות עם האמריקאים בשנת 90 '. האמריקאים ראו את הפוטנציאל שלנו בתור מפתחים והעמיסו עלינו עוד ועוד פרויקטים. לנו זה היה נפלא – חשיפה לחברות מובילות בארה"ב. ככה התחלנו לעשות סדרה של עסקאות והלכו וגדלו מול האמריקאים. בשנת 93', כשכבר ידענו לפתח מוצרי גיבוי, מוצרי אנטי וירוס, מוצרי רשת שונים – הגיעו גיל שלמה ומריוס מצ'ק פוינט (גיל שוויד, שלמה קרמר ומריוס נכט – ע"כ) והציגו קונספט של פיירוול (חומת אש). אנחנו מיד ראינו את זה כי אנחנו באים מהתחום. אחרים לא ראו את זה. החלטנו להשקיע ובעצם הקמנו את צ'ק פוינט איתם. אני הייתי היו"ר הראשון של צ'ק פוינט, והתגלגלנו עם הידע והניסיון שלנו.

השקענו כמשקיע עם ערך מוסף שמבין איך השוק העולמי עובד והשאר זה כבר היסטוריה. משם התפתחנו להיות venture capital (משקיעים בהון-סיכון) שמשקיעים בתחום של סקריוטי סופטוור (security software). הפכנו מאופרציית גראז' למפתחי מוצרים ואחר כך למפתחי חברות ו-venture capital.

ההשקעה הראשונית בצ'ק פוינט – יותר מזל או יותר שכל?
בתור כאלה שעובדים בתחום כבר כמה שנים, הבנו את הפוטנציאל, והשקענו מהוננו הפרטי. ידענו אז איך לקחת ולהגדיר מוצר, מה זה פרודקט מנג'מנט. זה ניסיון חיים לא מבוטל.

ציפיתם להצלחה כזאת?
באנו עם מוצרי האנטי וירוס שלנו כארבעה ירושלמים צעירים לפני השוק הבינ"ל והצגנו את הקונספט הזה לכמה יועצים. הם שאלו אותנו כמה אנחנו חושבים שזה שווה. אנחנו הערכנו שזה יכול להיות שווה מיליון דולר. בהסתכלות לאחור פספסנו באלפי אחוזים.

בתור מנהל, היו לך נגיעות לתואר, דברים שראית, זיהית, השתמשת בדברים שלמדת בתואר במנהל עסקים? או ברגע שעזבת את האוניברסיטה התואר היה כבר לא רלוונטי?
עברתי תהליך התפתחות בתחום העסקי וראיתי את הפער בין הכלים שקיבלתי, שהם אמנם משמעותיים ואני מכיר תודה לאוניברסיטה העברית על הכלים שנתנו לי, לבין המציאות. מה שעשיתי בתור איש עסקים זה להקים קורס חדש באוניברסיטה, קורס יזמות הייטק. זה קורס משותף למדעי המחשב ולמנהל עסקים, שבזמנו היה אחד הקורסים הגדולים. הקורס עצמו בנוי משלושה אלמנטים: פאזה ראשונה זה הרצאות של אנשי מפתח מתחום ההייטק, פאזה שניה זה Case Study של חברות הייטק אמתיות. מתחלקים לקבוצה שבה יש עורכי דין, סטודנטים למנהל עסקים ואנשי מחשבים, ואחרי זה הם צריכים לחפש רעיון ולבנות לו תכנית עסקית. מי שנותן ציון בקורס זה venture capital ירושלמים. אנשים שבאים מהתעשייה ויושבים כמתנדבים בתוך הקורס. 

יש פער. תמיד ולעולם יהיה פער בין המציאות למה שלומדים באקדמיה, ובתחושה שלי דווקא אלה שעברו את התהליך מבחוץ צריכים לקחת את הניסיון חיים שלהם ולהזין אותו חזרה לתוך האוניברסיטה.

מה גרם להחלטה לעבור מאיש עסקים לאיש ציבור?
זה תהליך מאד אבולוציוני ובלתי צפוי. כשאשתי ואני עשינו לביתנו, ביתי הגדולה, שעוד מעט משתחררת בתור קצינה, בדיוק עלתה לכיתה א', החלטנו שאנחנו עושים משהו, והחלטנו להתמקד בחינוך. הקמנו את עמותת סנונית (עמותה לקידום החינוך המתוקשב – ע"כ). השקענו מיליוני דולרים במחשוב בתי ספר יסודיים בירושלים, וניסינו להתמקד ב-איך משפרים את הפדגוגיה באמצעות הטכנולוגיה. זה למעשה סטרט-אפ חינוכי, חברתי, כמובן שלא למטרות רווח. השקענו בתחום. 

ריתק אותי לראות איך אנחנו מצליחים להכניס ולהטמיע שינוי במערכת החינוך. כשאתה רוצה לעשות רפורמה בחינוך זה קצת דומה לרפורמה עסקית. יש דמיון רב בתהליך היזמי. אני בא מהצד הניהולי היזמי הקלאסי ויש מתודה של – איך עושים יזמות. ראה איזה פלא – בדיוק אותו דבר במערכת החינוך, רק עם המאפיינים המיוחדים שלה. 

זה לחפש את הארלי אדופטר'ס (המאמצים הראשונים), המנהלים שהכי קל להצליח איתם ואחר כך באמצעות ההצלחה שלהם להפיץ את זה הלאה. ישנם אותם מאפיינים קלאסיים של אינטואיציה יזמית. 

כך למעשה התערבבתי מאד במערכת החינוך בירושלים. נהיינו כותל מערבי לכל מיני אתגרים וצרכים אמיתיים של המערכת. התחלנו לשאול שאלות- למשל על העניין של אזורי רישום, כל מיני החלטות של מערכת החינוך בירושלים שלא הבנתי את ההיגיון בהן. אז התחלתי לשאול שאלות, וקיבלתי המון תשובות סתומות. פתאום התחלתי להבין שככל שתהיה פילנתרופ, החלטה שגויה אחת של המערכת הציבורית וכל מה שעשית יורד לטמיון.

זה היה תהליך: דרך עשיית טוב כפילנתרופ נחשפנו לאתגרים אמיתיים ודרך האתגרים התחלתי לשאול שאלות. כירושלמי, נחשפתי לאתגרים של העיר, ראיתי איך העיר שלנו מדרדרת. לא כתוב בתנ"ך שהעיר ירושלים צריכה לא להצליח, להפך. דרך מערכת החינוך נחשפתי לבתי ספר נסגרים, ציבור הולך ועוזב את העיר והגירה שלילית. העיר במשבר ואין סיבה שהעיר תהיה במשבר. זה בעיית ניהול, כשל ניהולי. 

אז החלטתי לעזוב את העסקים ולצאת לפנסיה בגיל 42 , לפני 12 שנים. החלטתי – לא חוזר לעסקים, מאה אחוז מזמני אני אקדיש לעיר ירושלים. זאת החלטה קריטית. ביליתי חמש וחצי שנים באופוזיציה, לא ויתרתי, הקמתי את רוח חדשה, הקמתי עוד עמותה שנקראת "סטרטאפ ירושלים", שמעודדת פיתוח מודלים עסקיים למען העיר ירושלים, הכנתי משנה סדורה לתהליך הפיתוח לכשאבחר לראשות העיר. ישבתי במדבר האופוזיציוני וזאת אחת מהתקופות סיוט בחיים שלי אבל הייתי מאד נחוש לפתח משנה סדורה. כשנבחרתי פעם ראשונה כבר באתי מוכן והתחלתי לממש.

מה ההבדל בין ניהול עיר לניהול עסק או חברה?
אני קודם אומר לך מה משותף. אני לא באתי להעביר את הזמן, השאלה היא מה אתה רוצה לעשות. אני באתי לחולל שינוי. כדי לחולל שינוי, כמו הפן היזמי הקלאסי, צריך לעשות שינוי תפיסה – להגדיר חזון עירוני או חזון עסקי חדש.צריך לדעת לייצר אוטופיה אליה אתה שואף, לדעת לגזור מטרות עם משמעות ויעדים שהם ברי השגה, ולהראות לכולם שאפשר לממש את החזון. לעשות צעדים מהמצוי לרצוי. זה משותף גם לניהול עסקי וגם לניהול ציבורי. זאת תפיסת עולמי. תסתכל על דברים שאמרתי שאעשה ועל מה שעשיתי. מה אמרתי לקראת הקדנציה השנייה ומה אני עושה היום. יש הלימה לחזון וליעדים. לתפיסתי העיר זזה לכיוון שהגדרנו. יש משנה סדורה עם המון הגיון קלאסי. זה מאד דומה. בניהול עיר אני רואה את העירייה כארגון שמטרתו להביא לשביעות רצון התושבים, שהם לטובת העניין כמו לקוחות. למרות הסגמנטים השונים שלהם, רובם עם צרכים דומים. התאמת המוצר ללקוח לעתים טיפה שונה בין חרדי לחילוני. זה נתון שאתה צריך לדעת לנצל אותו. 

בתור עירייה, המטרות והיעדים שלנו הם לא רווח – הם שיפור איכות חיים, יותר חינוך, יותר תרבות, יותר רווחה, יותר תשתיות. אלו מטרות ציבוריות אבל זה לא משנה שאין פה רווח – זאת המטרה שאליה אנו שואפים. הדבר הנוסף הדומה זה אנשים – אתה עובד עם אנשים, רותם אותם לפעולה, נותן להם מענה מצד אחד ותקווה מצד שני. יש מספר ממדים נוספים שיש בניהול עיר ואין בניהול עסק – למשל, כל הממדים הפוליטיים. אני לא אגיד שאין פוליטיקה בעסקים, אבל בוודאי שאין סיעות וקואליציות.

זה בעצם האתגר הגדול – להתמודד עם פוליטיקה שאתה לא מכיר בתור איש עסקים.
נכון. צריך לטפס מהר בעקומת הלמידה. בסופו של דבר אתה לומד איך לחפש את הדרך הנכונה לרתום את הציבורים השונים. צריך לדעת מתי להגיד לא וזה ממד מאד מורכב שלא בהכרח אינטואיטיבי לאנשי העסקים. התובנות הפוליטיות לא אינטואיטיביות לאנשי עסקים. הם רגילים ל WIN-WIN ובפוליטיקה המציאות הרבה יותר מורכבת. אנשי עסקים שחושבים רק עסקית נופלים על הפנים כשהם נכנסים לפוליטיקה. 

הבדל נוסף הוא שבמגזר הפרטי קל להחליף מנהל עם ביצועים כושלים. בשירות הציבורי זה הרבה יותר מסובך, זה מחייב גמישות חשיבתית של איך לא לדרוך על מוקשים. אתה לא יכול להתעכב על מנהל בעייתי – צריך לעקוף אותו בצורה חכמה כי בסופו של יום אני מחויב להביא תוצאות לתושבים. האתגר הגדול הוא לזרום עם האתגרים, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. בסך הכל אני חייב לומר שטוב לי. כיף לי. אם אתה כל הזמן נעול על מה טוב לירושלים אז הדברים מסתדרים.

אתה יכול לפרט על קשיים בפוליטיקה?
אנשי ציבור נכנסים למערכת עם שלוש מוטיבציות – אשכול ראשון זה מוטיבציה של אגו – כוח, הגשמה עצמית. אשכול האינטרסים סביב ההצלחה האישית. אשכול נוסף של מוטיבציות הוא סביב ההצלחה של דומים לך – אתה דומה לי אז אתה תייצג אותי, המפלגה שלי, המגזר שלי, השכונה שלי. לכאורה אתה מחויב לאנשים שדומים לך לייצג אותם. המשפחה השלישית של מוטיבציה זה מה הדבר הנכון לעשות- אתה מסתכל על המכלול ללא קשר ל-מה טוב לך וללא קשר ל-מי ששלח לך. לכל איש ציבור יש את שלושת האשכולות, וכעת מגיעה השאלה של המינונים. כשבאים לדון בעיר ירושלים ואתה יודע להתעלות על שני האשכולות הראשונים ולחשוב מה נכון לעיר ירושלים- זה מאפשר לך לקבל החלטות נכונות שבסוף כולם מעריכים. לפעמים אתה נתקל בגופים או אנשים שהזווית שלהם מאוד מאוד מגזרית, או אנשים שבאים עם צורך אישי כבד שיכול לבוא על חשבון אחרים. אתה חייב לדעת להגיד להם לא.

אז בוא תרשה לנו להיות קצת סקטוריאליים, בתור סטודנט שמסיים כאן תואר. מגיעים לכאן סטודנטים מכל הארץ – למה למעשה להישאר בירושלים? זה עובר לכולנו בראש.
כשהקמנו את רוח חדשה חשבנו שאנחנו רוצים לפצח את הקוד הזה ולהבין מה יגרום לאנשים להישאר בירושלים. זו אחת מהמשימות האסטרטגיות, שאגב הן ציבוריות, זה לא סקטוריאלי. אנחנו חייבים כמדיניות להתמקד בסטודנטים ובצעירים. למה? כי אנחנו רוצים לצמוח ולהיות עם הגירה חיובית. זאת אחת הסיבות המרכזיות שבגינן נכנסתי לשירות הציבורי. יש כמה צירי פעילות. ציר ראשון הוא נטו עסקי – איך מפתחים את הכלכלה של העיר. ירושלים לא נתפסה מאד אטרקטיבית עד לפני כמה שנים. אתם יודעים לפי מה יזמים מחליטים איפה למקם את העסק?

צמיחה?
לפי איפה
 שבת או בן הזוג רוצה לגדל את הילדים. האווירה בעיר היא מרכיב מרכזי בהחלטה של יזמים צעירים איפה להקים את העסק שלהם. האווירה בעיר משתנה. היום האטרקטיביות של לחיות פה – בילוי, ספורט, תרבות – זה אחד הפרמטרים המשמעותיים שמשנים אוירה. בשנה שעברה הגיעו 12 סטרטאפים לבקש סיוע מהרשות לפיתוח ירושלים. היום, כבר השנה עוד לפני שהסתיימה אנחנו ב-80 בקשות. קרה משהו בשנים האחרונות ואני חושב שאנחנו מתקרבים למסה קריטית שהעיר לא הכירה. ההנפקה הציבורית הגדולה ביותר שהיית אי פעם במדינת ישראל קרתה לפני חודש – חברה ירושלמית, " Mobileye ", הם גייסו כמעט מיליארד דולר, הנפקה עם 500 עובדים וזאת חברה שצומחת פה. אנחנו רואים עשרות רבות של סטרטאפים חדשים.

איך אתה רואה את ירושלים בעוד 10 שנים?
יהיה לנו את מרכז העסקים הגדול בארץ – אנחנו בונים חמישה 'עזריאלים' בכניסה לעיר (מבחינת מ"ר – ע"כ). אני רואה את ירושלים עם רשת רכבות קלות בתוך העיר ורכבת מהירה שמגיעה לכניסה לעיר. קריית הספורט הגדולה בארץ תהיה פה בירושלים. לכל מוסדות התרבות הולך להיות בית מהותי ומשמעותי בעיר.

ואתה תהיה ראש עיר בעוד עשר שנים?
זה לא רק תלוי בי.
 אני כאן. לא יודע להגיד לך על אופק של עשר שנים. אני רוצה לוודא שהצמיחה של העיר מקובעת לכיוון הנכון ואני לא ממהר לשום מקום.