ספורט/ קבוצת רכישה

Posted on 17/11/2012

0


הכותרת המרכזית של הכדורגל הישראלי בקיץ האחרון הייתה שילובם של האוהדים בניהול המועדונים, בדומה למתרחש בכמה מהליגות הבכירות באירופה. הפועל קטמון הירושלמית הוקמה ומנוהלת ע"י אוהדים וכעת, רכשו אוהדי בית"ר ירושלים מניות בקבוצה, אך ישנו ספק גדול אם המודל האירופאי יתאים גם לשתי הקבוצות הירושלמיות.

מאת: נעם שחם ואיציק סיגל

תעצמו את העיניים. עכשיו, דמיינו שאתם מחזיקים בידכם תעודה. זאת לא סתם תעודה, זאת העדות לכך שבמיטב
כספכם רכשתם בזה הרגע נתח, קטן אמנם, של קבוצת הספורט האהובה עליכם. מזל– טוב! כעת אתם יכולים לקחת חלק בהחלטות החשובות ביותר של הקבוצה, החל בבחירה דמוקרטית של הנשיא התורן, ועד לשאלה האם לשפץ את האצטדיון הביתי או להשקיע את הכסף בקבוצת נוער חדשה.
בשנים האחרונות חלום זה הפך למציאות עבור אוהדי הכדורגל בבירה. ב– 2007 קבוצת אוהדים מתוסכלת מהניהול הכושל של הפועל ירושלים הקימה את הפועל קטמון, מועדון האוהדים הראשון בירושלים, שטיפס עד לליגה א'. העמותה מאפשרת לכל אדם מעל גיל 17 שאינו נושא עמו קלון, להצטרף כחבר עמותה, בתנאי שישלם את דמי החבר השנתיים. מיזם דומה מצד אוהדי בית"ר ירושלים, נכשל בשנה שעברה בעקבות התנגדות מצד ההנהלה הבית"רית, אך הקיץ הוקמה עמותת אוהדי בית"ר ירושלים, אשר מאפשרת לכל אדם אשר ברשותו 1080 ש"ח לקנות מניה ולהיות חלק מהמועדון.

בין קטמון לברצלונה

הפועל קטמון הוא אמנם מועדון הכדורגל הישראלי הראשון אשר נשלט בידי אוהדים, אך מודל זה איננו המצאה חדשה ובאירופה זוהי תופעה רווחת. בספרד, המדינה אשר שולטת במפת הכדורגל העולמי מאז 2008 , עם זכיות של הנבחרת הלאומית במונדיאל ואליפויות אירופה, וכן הצלחה של הקבוצות הספרדיות. רובן של הקבוצות מנוהלות על–ידי נשיא ודירקטוריון, שנבחרים בצורה דמוקרטית כל 4 שנים, על–ידי קבוצה של כמה עשרות אלפי אוהדים, אשר קונים את זכותם להיות חברי מועדון. במועדון הפאר ריאל מדריד, ישנם כ– 55,000 חברי מועדון או "סוציוז" (Socio), אשר על מנת לזכות בחברות במועדון, נדרשים להגיש בקשה רשמית למועדון ולהציג הוכחות לכך שהם מסוגלים לעמוד בדרישות הכלכליות שנדרשות מ'סוציו' (כמה מאות יורו בשנה).  החברות במועדון אינה ניתנת להעברה, ונפסקת אך ורק במידה וה"סוציו" נפטר, הפסיק להעביר תשלומים או החליט מרצונו לוותר על החברות במועדון.

שיטת פעולה זו אומצה על ידי הפועל קטמון. חברי העמותה נדרשים לשלם כ– 1000 ש"ח מדי שנה על מנת לתמוך בקבוצה. פעמיים בשנה מתכנסת "האסיפה הכללית" והחברים מקבלים עדכונים על הנעשה בקבוצה, ובכל שנה נבחרים שלושה חברים ל"וועד המנהל". לעומת שיטה זו, שבה כל אדם בעל אמצעים יכול לקנות נתח מהמועדון, ובהתאם לגישת "הרבה יותר ממועדון", במועדון הכדורגל של ברצלונה שיכללו את השיטה והחל מ– 2010 כל "סוציו" חדש חייב להיות בעל קשר משפחתי ל"סוציו" נוכחי. בהפועל קטמון אימצו את השיטה האירופית והעמידו קבוצה לתפארת, שמתבססת על שחקני בית, מפעילה מחלקת נוער משגשגת ולמעשה מהווה את חלומו של כל אוהד, פרט למיקומה הנוכחי של הקבוצה בטבלה (ליגה א' דרום). על אף שמדובר בהישג מצוין לקבוצת כדורגל אשר הוקמה רק לפני חמש עונות, עד שלא יתבצע איחוד עם הפועל ירושלים (מטרה מוצהרת וקבועה בתקנון המועדון) והקבוצה תתחיל להתחרות בליגות הגבוהות בארץ, יהיה  קשה להכריז כי קבוצת האוהדים אכן הצליחה.

אצל היריבה העירונית בית"ר נדמה שעמותת האוהדים השיגה את שלה. העמותה, אשר הוקמה בעקבות עננת אי הוודאות שמשרה הבעלים הקפריזי ארקדי גידאמק מעל המועדון, גייסה מעל לשני מיליון שקלים, השיגה שלושה מושבים בדירקטוריון ונטעה בקהל הבית"רי למוד האכזבות, תקווה לעתיד ורוד יותר.

אוהדים נגד בעלי ההון

בעלות משותפת לאוהדים ולבעלי הקבוצות הינה תופעה הנראית גם במחוזות אחרים. בשנת 2000 נחקק בגרמניה "חוק הסולידריות" הידוע גם בכינויו 50+1 . חוק זה קובע כי כל קבוצת כדורגל המשחקת ב"בונדסליגה", הליגה הבכירה בגרמניה, תהיה בבעלות משותפת של בעלי הון ואוהדים, כך שבכל מצב האוהדים יחזיקו בלפחות חמישים אחוז מהמניות ועוד מניה אחת. יוצאות מן הכלל הן הקבוצות הנשלטות באופן מסורתי בידי מפעלים ומהוות "קבוצות פועלים", כגון "באייר" לברקוזן, הנשלטת בידי תאגיד "באייר" ווולפסבורג, קבוצתה של "פולקסוואגן".
מצב זה נועד למנוע השתלטות של בעלי הון, אשר אינם מונעים מאהבה לכדורגל או לקבוצה, אלא מאינטרסים כלכליים או יחצ"ניים, ולמעשה צעד זה מכריח את בעלי ההון להתייחס לרצונם של האוהדים.

כאשר מזכירים השתלטות בעלים עוינת בניגוד לרצון האוהדים, המקרה של קבוצת הפאר מנצ'סטר יונייטד, מהווה דוגמא מצויינת. הקבוצה, אשר נהנתה מניהול מקצועי ופיננסי מבריק והשכילה לשמור על דומיננטיות במאבק אחר תארים לאורך שני עשורים, תוך כדי הגדלת הרווח התפעולי מדי שנה, נרכשה על ידי האחים גלייזר, במהלך שעורר את זעמם של אוהדי הקבוצה. בין 2003 ל– 2004 רכשו צמד האחים היהודים–אמריקאים את כל מניות הקבוצה, בסכום שיא של כמעט 800 מיליון ליש"ט. רכישת הקבוצה התבצעה באמצעות הלוואות, אשר נלקחו בשם הקבוצה ובערבות נכסיה. בנתונים שפרסמה הקבוצה לקראת הנפקתה המחודשת בבורסה, התברר כי בעקבות מינוף זה, הפסידה קבוצת הכדורגל יותר מחצי מיליארד ליש"ט, סכום שהיה מספיק לכסות את החוב שהקבוצה צברה בשנים האחרונות (432.3 מיליון ליש"ט). נתונים אלו מרתיחים את האוהדים, בעיקר על רקע מדיניות רכש השחקנים של המועדון בשנים האחרונות, אשר להוציא מספר העברות יוצאות מן הכלל, אינה כוללת הוצאת סכומים גבוהים כבעבר או בדומה לרמת ההוצאות של המועדונים היריבים כיום. על "שירות" זה, גובים האחים גלייזר ובני משפחתם דמי ניהול מהקבוצה, אשר הסתכמו בשלושת השנים האחרונות ב– 32 מיליון ליש"ט.

ובינתיים בבית"ר

לבית"ר ירושלים לא סביר שסיפור כזה יקרה. למעשה, קשה לראות כיצד ניתן להרוויח מכניסה לביצת הכדורגל המקומית. קבוצות ליגת העל הישראלית, רשמו בשנה החולפת הפסד תפעולי בסך של 96.15 מיליון ₪, ובקרב הקבוצות שכן הרוויחו, חלקן נהנו מהזרמה קבועה של כספי מיסים מוניציפאליים מתושבי עירם. ובכל זאת, הסיפור של מנצ'סטר יונייטד צריך להדליק נורת אזהרה במוחו של כל אחד מרוכשי המניות המדומות של הקבוצה הירושלמית. פתרון הקסם שהוצג לאוהדיה של בית"ר, לא הביא להתעשרות קופת המועדון הדלילה וגם לא להעברת הכוח בקבלת ההחלטות מנציגי הבעלים אל נציגי האוהדים. יתרה מכך, בזמן כתיבת שורות אלו, לא ניתן לדעת בוודאות האם ההסכם שנחתם בין נציגי האוהדים והבעלים ייכנס לתוקף והאם כספי עמותת האוהדים אכן יועברו לבית"ר. למרות שהעמותה השיגה רק נציגות בדירקטוריון וכשלה להשיג אחוזי בעלות בקבוצה, הקרנבל התקשורתי סביב עמותת האוהדים בעיצומו. אולי קבוצת
אוהדים אין פה, אבל סיפור תקשורתי בהחלט כן.

קשה להכריז כי קבוצת האוהדים אכן הצליחה. אצל היריבה העירונית בית"ר נדמה שעמותת האוהדים השיגה את שלה. העמותה, אשר הוקמה בעקבות עננת אי הוודאות שמשרה הבעלים הקפריזי ארקדי גידאמק מעל המועדון, גייסה מעל לשני מיליון שקלים, השיגה שלושה מושבים בדירקטוריון ונטעה בקהל הבית"רי למוד האכזבות, תקווה לעתיד ורוד יותר.
Noam.shaham@mail.huji.ac.il
izgongss@gmail.com
ˆ

About these ads
Posted in: גיליון 11